חַשְׁמוֹנָאִים בְּנֵי חַיִל אָנוּ לִקְרַאת אוֹיֵב נֵצֵא כֻּלָּנוּ לְהִלָּחֵם כְּמוֹ הַגְּדוֹלִים יוֹדְעִים אֲנַחְנוּ וִיכוֹלִים. גַּם נֶשֶׁק טוֹב אִתָּנוּ דָּי מָגֵן עֹז לָנוּ אֲדוֹנָי! קוֹבְעֵי הַנְּחֹשֶׁת עַל רָאשֵׁינוּ, חַרְבוֹת הָעֶשֶׁת עַל מָתְנֵינוּ. עַתָּה נִקְבֹּץ חֵיל נְעָרִים, וְדֶגֶל עַם נִשָּׂא, נָרִים, וְנִלָּחֵם בָּהָר, בַּגַּיְא מָגֵן עֹז לָנוּ אֲדוֹנָי! וְכִי נַכְרִיעַ אֶת אוֹיְבֵינוּ נֵלֵךְ, נָשׁוּבָה אֶל אַרְצֵנוּ, וְהִתְפַּלְּאוּ אָז הָהוֹרִים, "אַךְ אֵלֶּה הֵמָּה גִּבּוֹרִים!" הֵידָד, הֵידָד, עַמֵּנוּ חַי, מָגֵן עֹז לָנוּ אֲדוֹנָי! חשמונאים בני חייל אנו לקראת אויב נצא כולנו להילחם כמו הגדולים יודעים אנחנו ויכולים גם נשק טוב איתנו די מגן עוז לנו אדוני קובעי הנחושת על ראשינו חרבות העשת על מתנינו עתה נקבוץ חיל נערים ודגל עם נישא נרים ונילחם בהר בגיא מגן עוז לנו אדוני וכי נכריע את אויבינו נלך נשובה אל ארצנו והתפלאו אז ההורים אך אלה המה גיבורים הידד הידד עמנו חי מגן עוז לנו אדוני

מקור: "פואה גרינשפון: שירים", חלילית, 1975, עמוד 14