הַךְ בָּרֶגֶל מַטָּה, מַעְלָה, עַד סְעֹר הַדָּם בִּיְקֹד! עֹל נִפְרֹק וְחִישׁ נֵקַלָּה, הוֹרָה כִּי נֵצֵא נִרְקֹד. עַד קוֹלֵנוּ תְּהוֹם יַבְקִיעַ וְהִרְנִין גִּבְעָה וָגַיְא, וְהִדְלִיק גָּבְהֵי רָקִיעַ שִׁיר עֻזֵּנוּ, שִׁיר עַם חָי. רַב כֹּחֵנוּ! שִׁיר נִפְצָחָה לָעֲבוֹדָה בָּאֵשׁ וָחִיל! טוֹב לִסְחֹר בְּהוֹרָה כָּכָה, שְׁכוּרֵי שִׁיר וּשְׂרוּפֵי גִּיל. נַעֲצֹם עַיִן וְנַפְשִׁילָה אֶת רֹאשֵׁנוּ בִּמְחוֹל אוֹן, עֵת נֵימִינָה וְנַשְׂמְאִילָה וְהַהוֹרָה כִּי נָרֹן. יוֹם תָּמִים מָלְאוּ כַּפַּיִם פְּרִי שָׂדַי, תְּלָמִים וְנִיר. אַךְ עַתָּה - נְטוּ כְּתֵפַיִם וְתִרְקַע רַגְלֵנוּ שִׁיר. רַב תּוֹדוֹת לְךָ, שִׁיר, כִּי תַּתָּ אֵשׁ בַּלֵּב וְגִיל-יְקוֹד! הָבָה! רֶגֶל! מַעְלָה! מַטָּה! כָּל עוֹד כֹּחַ יֵשׁ לִרְקֹד!הך ברגל מטה מעלה עד סעור הדם ביקוד עול נפרוק וחיש נקלה הורה כי נצא נרקוד עד קולנו תהום יבקיע והרנין גבעה וגיא והדליק גבהי רקיע שיר עוזנו שיר עם חי רב כוחנו שיר נפצחה לעבודה באש וחיל טוב לסחור בהורה ככה שיכורי שיר ושרופי גיל נעצום עיין ונפשילה את ראשנו במחול און עת נימינה ונשמאילה וההורה כי נרון יום תמים מלאו כפיים פרי שדי תלמים וניר אך עתה נטו כתפיים ותרקע רגלנו שיר רב תודות לך שיר כי תת אש בלב וגיל יקוד הבה רגל מעלה מטה כל עוד כוח יש לרקוד

מקור: "פואה גרינשפון: שירים", חלילית, 1975, עמוד 55