פזמון: כָּךְ סִפְּרָה, כָּךְ סִפְּרָה, עֲרוּגַת הַתּוּת. זֶה הָיָה מְאֹרָע, אֵיזֶה חַג חָמוּד. הֵידָד וְהֵידָד, מֵהַיּוֹם וַעֲדֵי עַד. נָא הַקְשִׁיבוּ, פָּעוֹטִים, שִׁיר סִפּוּר עַל הַתּוּתִים, אֵין זוֹ סְתָם בְּדָיָה, כָּכָה זֶה הָיָה. הַגִּנָּה, הַגִּנָּה, הִתְקַשְּׁטָה בְּרֹב חִנָּה. וְיָצְאָה בְּרִנָּה וְהִזְמִינָה וְצִיְּנָה: חַג בִּכּוּרִים הַיּוֹם לַתּוּתִים. בּוֹאוּ, יְלָדִים, אֵלֵינוּ, מַחְמָדִים! כָּךְ הֵחֵלָּה הַמְּסִבָּה בְּרֶנֶן קוֹל וּבְחִבָּה. לִכְבוֹד שִׂמְחַת הַיּוֹם לָבְשׁוּ כֻּלָּם אָדֹם, בִּבְגָדִים חֲדָשִׁים, בְּזֵרִים עַל הָרָאשִׁים, צוֹחֲקִים וְרוֹעֲשִׁים וְעוֹלְזִים כָּאֲנָשִׁים, בְּמַעְגָּל רִקּוּד יָצְאוּ בְּנֵי הַתּוּת. בּוֹאוּ, יְלָדִים, רִקְדוּ נָא, מַחְמָדִים. הערה: הריבוי של פעוֹט הוא פעוטות, וקרוב לוודאי שהמשורר בחר כאן את הריבוי ״פעוטים״ כי זה התאים לו לחריזה. פזמון: כך סיפרה, כך סיפרה, ערוגת התות. זה היה מאורע, איזה חג חמוד. הידד והידד, מהיום ועדי עד. נא הקשיבו, פעוטים, שיר סיפור על התותים, אין זו סתם בדיה, ככה זה היה. הגינה, הגינה, התקשטה ברוב חינה. ויצאה ברינה והזמינה וציינה: חג ביכורים היום לתותים. בואו, ילדים, אלינו, מחמדים! כך החלה המסיבה ברנן קול ובחיבה. לכבוד שימחת היום לבשו כולם אדום, בבגדים חדשים, בזרים על הראשים, צוחקים ורועשים ועולזים כאנשים, במעגל ריקוד יצאו בני התות. בואו, ילדים, ריקדו נא, מחמדים.