לֹא נַגָּר אָנֹכִי – וּמְגֵרוֹת לִי שֵׁשׁ, לֹא גַרְגֵּר בְּסַלִּי – וּמָזוֹן לִי יֵשׁ. מַה אֶדְאַג לְמָחָר – הַיּוֹם עֵת רְקֹד, קְפֹץ אֶחָת! שׁוּב אֶחָת! עוֹד אֶחָת! וְעוֹד... כֹּה אֶרְקֹד, אֲנַתֵּר, וּכְרָעַי לִי רָב, – כָּל-עוֹד לֹא הִגִּיעוּ יְמֵי הַסְּתָו.לא נגר אנוכי ומגרות לי שש לא גרגר בסלי ומזון לי יש מה אדאג למחר היום עת רקוד קפוץ אחת שוב אחת עוד אחת ועוד כה ארקוד אנתר וכרעי לי רב כל עוד לוא הגיעו ימי הסתיו