יֶלֶד קָט, תֵּן לִי יָד, נִסְתּוֹבֵב לְאַט-לְאַט; בָּא אָבִיב הֶחָבִיב, אוֹר וָחֹם וָגִיל סָבִיב! גַּם צִפּוֹר מְעוֹפֶפֶת לָהּ, וּבְשִׂמְחָה מְצַפְצֶפֶת לָהּ, וְלָכֵן, יֶלֶד חֵן, נִסְתּוֹבֵבָה כֵּן וָכֵן! חַד אֶל חַד, יָד אֶל יָד, מִי עָצוּב – יֵשֵׁב בַּצַּד! צִיל-צְלִיל, רַב הַגִּיל, כִּי נֵלֵךְ יַחְדָּו בַּשְּׁבִיל. וְעַתָּה – מַהֵר חִישׁ-חָשׁ, נִתְפַּתֵּל כְּמוֹ נָחָשׁ, וּבַסּוֹף שׁוּב נָסֹב, הוֹ, כַּמָּה נָעִים וָטוֹב!ילד קט תן לי יד נסתובב לאט לאט בא אביב החביב אור וחום וגיל סביב גם ציפור מעופפת לה ובשמחה מצפצפת לה ולכן ילד חן נסתובבה כן וכן חד אל חד יד אל יד מי עצוב ישב בצד ציל צליל רב הגיל כי נלך יחדיו בשביל ועתה מהר חיש חש נתפתל כמו נחש ובסוף שוב נסוב הו כמה נעים וטוב