מילים

א.
רְצוּצִים וּשְׁבוּרִים בַּבֹּקֶר קַמְנוּ
וְלַדֶּרֶךְ פַּעֲמֵינוּ שַׂמְנוּ
גְּדוּשִׁים וּמְלֵאִים הָאוֹטוֹמוֹבִּילִים
תַּלְמִידוֹת וְתַלְמִידִים.

ב.
לָנוּ הַמַּזָּל שִׂחֵק
וְגֶשֶׁם עַז הִתְחִיל יוֹרֵד
מִלְּמַעְלָה מַחְצָלוֹת
וּמִלְּמַטָּה פּוֹרְעָנוּת

ג.
וְהִנֵּה אָסוֹן קָרָה
וּגְבֶרֶת אַחַת הִתְעַלְּפָה
הַרוֹפֵא מִיָּד נִמְצָא
וְלִירוּשָׁלַיִם שָׁלַח אוֹתָהּ

ד.
לְיַם הַמֶּלַח סוֹף סוֹף הִגַּעְנוּ
וּבִמְקוֹם שָׁרָב קֹר קִדְּמָנוּ
וְלָאֳנִיּוֹת הַמִּפְרָשִׂים
אָנוּ עוֹלִים וְשָׁרִים.

ה.
לְעֵת עֶרֶב עָגַנּוּ
לִמְדִינַת עַבְּדָאלְלָה יָרַדְנוּ
סַכָּנַת שׁוֹדְדִים נִשְׁקְפָה
אוּלָם שׁוֹטֵר אִתָּנוּ הָיָה.

ו.
מִשָּׁם בְּשָׁלשׁ הָלְאָה הִפְלַגְנוּ
וְלָאַרְנוֹן פַּעֲמִינוּ שַׂמְנוּ
קֶסֶם וְהוֹד עָלֵינוּ שָׁפַךְ
וְעַל מְזִמּוֹתָיו אִיש לֹא חָשַׁב.

ז.
יָפֶה וְנִשְׂגָּב הָיָה בְּעֵינֵינוּ
אוּלָם בְּקִרְבּוֹ שָׁמַר הותַנו [ אוֹתָנוּ ?]
וּמָטָר פִּתְאוֹם הִתְחִיל
וּלְאָהֳלֵנוּ אוֹתָנוּ הִבְהִיל

ח.
וּבוֹ מֵאָה אִישׁ נִדְחֲקוּ
וּבְ"דָלֶת" אָמוֹת כֻּלָּם נֶחְנְקוּ
בֵּין הַטִּפִּים אָז הִתְכַּנַּסְנוּ
וְלַמְרוֹת הַכֹּל רְטֻבִּים נִשְׁאַרְנוּ.

ט.
אוֹי רֹאשִׁי! אוֹי כְּתֵפִי!
הַשְׁאִילִינִי לְרֶגַע אֶת רַגְלִי! [ או שמא: הַשְׁאִילֵנִי ]
אַל תִּשְׁכַּב עַל צִדִּי!
לֵךְ לַעֲזָאזֵל! אוֹי יָדִי!

י.
הַסֶּנָט מוֹעַצְתוֹ גָּזַר
וְהַצְהָרָתוֹ לָנוּ מָסַר
וּמִכֵּיוָן שֶׁאֵין מַה לַּעֲשׂוֹת
עָלֵינוּ מָעוֹן חָדָשׁ לִבְנוֹת

י"א.
אֶת הַמִּגְרָש בֵּין הַקָּנִים נִקִּינוּ
וְאֶת אָהֳלֵינוּ נָטִינוּ
לִכְבוֹד חֲנֻכַּת "בֵּית הָעַם"
מִשְׁתֶּה גָּדוֹל שָׁם הוּקַם.

יב.
קָרָה מִקְרֶה שֶׁאֵינוֹ שָׁכִיחַ
וּפִתְאוֹם כְּאַרְיֵה מִסִּבְכוֹ הֵגִיחַ
מֵי הָאַרְנוֹן אָז גָּאוּ
וְאוֹתָנוּ לִבְלֹעַ רָצוּ

יג.
מְהוּמוֹת וּמְבוּכוֹת בָּאֹהֶל קָמוּ
כֻּלָּם לָחֲפָצִים פְּנֵיהֶם שָׂמוּ
זֶה חוֹטֵף פְּרִימוּס וּמַחְבָת
וְלוֹגֵם בֵּינְתַיִם יַיִן קְצָת

יד.
זֶה חוֹטֵף אֶת הַלְּחָמִים
וְהַשֵּׁנִי צַלָּחוֹת רֵיקִים
עַל פְּנֵי הַמַּיִם בְּעִרְבּוּבְיָה צָפִים
קֻמְקוּמִים וְתַחְתּוֹנִים.

טו.
מִתּוֹךְ הַשָּׁאוֹן וְהָהֲמוּלָה
קוֹלוֹ שֶׁל ד"ר בּוּגְרָצ'וֹב נִשְׁמַע
הַס! לַעֲלוֹת עַל הַגִּבְעָה
וּלְהַעֲבִיר אֶת הַבָּנוֹת בָּרִאשׁוֹנָה.

טז.
הַבַּחוּרִים מִכְנָסֵיהֶם הִפְשִׁילוּ
וּבְמֶרֶץ לַעֲבֹד הִתְחִילוּ
יָד לְיָד חִישׁ נָתְנוּ
וַחֲבָלִים עַל הַזֶּרֶם מָתְחוּ

יז.
הַחֲבִילוֹת הַמֻּצְלָחוֹת
מִיָּד לְיָד טָסוֹת עוֹבְרוֹת
"קָדִימָה לִקְרָאת הָאוֹיֵב בַּחוּרִים"
הֶרְצֵל בְּקוֹלוֹ הָעַז מַרְעִים

יח.
וְסַפָּנֵנוּ הַגִּבּוֹר
צוֹעֵק עַל שֶלה הַשָּׁחוֹר
יָה סַמְבּוֹ אִין עַל אַבּוּק
אִישְרַבּ אֶל סְפִּירְט מִן אֶל בַּקְבוּק

יט.
אֲדוֹן סְוֶרְדְלוֹב בדועות [?] מְצַלֵּם הַכֹּל
פַּעַם לְיָמִין וּפַעַם לִשְׂמֹאל
בָּנוֹת בָּנִים וְגַם מוֹרִים
בְּלִי כֻּתָּנוֹת וּבְתַחְתּוֹנִים

כ.
לְחֹם הַמְּדוּרָה עַל הַסְּלָעִים
הִתְחִילוּ המְשִעִיִים [?] מִתְיַבְּשִׁים
רֶזְנִיק בְּשִׂמְלַת אִשָּׁה
וּבֶדֶר בִּפְצִילָה [?] מְרֻפָּשָׁה

כא.
וְנוֹסָף לְכָל הַצָּרוֹת
כַּהֲנוֹבִיץ קָרָא לְרָאשֵׁי הַקְּבוּצוֹת
אֶת עַצְמוֹ לִמְחַלֵּק הִכְרִיז
וּבְמָנוֹת דָּרַשׁ לֹא לְהַפְרִיז


כב.
חֲצִי סַרְדִּין לִקְבוּצָה
וּמַיִם מְלוּחִים טִפָּה
רֶבַע לִימוֹן, לַמִּתְעַלְּפִים חֲמִשָּׁה
בְּהוֹסָפַת מְנַת קְוֶיקֶר בְּאוּשָׁה

כג.
אָנוּ בַּזֶּה לֹא הִסְתַּפַּקְנוּ
וְלִסְחֹב קוֹנְסֵרְבִים הִתְרַגַּלְנוּ
עַל שֵׁן סֶלַע דֶּגֶל אָדֹם
לִמְצַלְּמֵי הבולביף [?] מוֹעֲדוֹן

כד.
אָדוֹן אַל-דֶּמַע שׁוֹמֵר עַל הַבָּנוֹת
עַל הקוניק וְהַמַּחְצָלוֹת [ אולי קוֹנְיָאק ]
אֶת הַתַּלְמִידִים הוּא מְחָרֵף
וְעַל הַגֶּשֶׁם מְצַפְצֵף.

כה.
וּמִשָּׁם אַחֲרֵי שְׁנֵי יָמִים
כֻּלָּנוּ בִּסְעָרָה עוֹלִים יוֹרְדִים
כֻּלָּם יְרֻקִּים כְּלִימוֹנִים
וְאֶת הַקְוֶיקֶר מְקִיאִים.

כו.
מִירִיחוֹ לַיַּרְדֵּן בְּ"לוֹרִים" כְּבֵדִים
כֻּלָּם בְּמִטְפָּחוֹת אֲדֻמּוֹת מְקֻשָּׁטִים
לְעַרְבוֹת הַיַּרְדֵּן אָז מַגִּיעִים
וּלְהַרְצָאַת סְוֶרְדְלוֹב מַקְשִׁיבִים:

כז.
אֲדוֹן סְוֶרְדְלוֹב הוֹא גַּם מְפַקֵּד
בִּזְהִירוּת! עֲלֵה, אַל תֵּרֵד!
הַסַּכָּנָה, בְּכָל מָקוֹם
אוֹרֶבֶת לָכֶם כָּל הַיּוֹם.

כח.
הַפַּנְתֵּרִים וְהַנְּחָשִׁים
יִבְלְעוּ אֶת כֻּלְּכֶם חַיִּים
בְּעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם וַחֲצִי דַּקָּה
לֹא תִּשָּׁאֵר מִכֶּם פְּלֵטָה...

על השיר

מתוך פנקס פרטי. הלחן (אם היה לחן) אבוד. לפי המתועד בפנקס, חובר ברכבת מירושלים לתל אביב בי"ג בניסן תרפ"ה. היה זה בדרך חזרה מהטיול לים המלח.

במהלך הטיול אכן חל שיטפון חריג בנחל ארנון. תיעוד על כך מאת המורה הנזכר בשיר, רפאל סברדלוב, מתוך ספרו "ים המלח" (1928), מובא בערך על נחל ארנון בויקיפדיה:

כל הדלתא נעלמה במים. האגמון נעקר, העצים שנישאו בגל הנהר התגלגלו במים הצהובים ויעברו לעינינו במהירות איומה. כל הזרועות נהפכו לנהרות-איתן ומהירות מימם הגיעה עד כדי 7 מ' בשנייה וצבעם כצבע הקאקאו. ארבעה ימים עשינו על הגבעה הזאת והסתכלנו בחרדה בכוח הנהרות המבהיל ובשינויים שחלו בסביבה. התיישבנו על הגבעה הלבנה, שתינו ממי הנהרות הצהובים ואכלנו את כל אשר השגנו במקום...

כל מידע נוסף על אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.

© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם