בְּשׂוֹרָה טוֹבָה הֵבֵאתִי,
כִּי הַגַּן נִמְלָא אוֹרָה,
וּבַיַּעַר וּבַחֹרֶשׁ
כָּל צִפּוֹר אוֹמְרָה שִׁירָה.

כִּי בְּכָל פִּנָּה הַפֶּסַח
אֶת רֵיחוֹ הַטּוֹב נוֹתֵן –
וְאָבִיב כְּבָר בְּאַרְצֵנוּ,
זְמַן חֵרוּת וְגִיל וָחֵן!

בְּשׂוֹרָה טוֹבָה לָךְ הֵבֵאתִי
שֶׁמֶשׁ אָבִיב זָרְחָה בְּהִירָה
וּבַיְּעָרִים וּבַגַּנִּים
הַצִּפֳּרִים אוֹמְרוֹת שִׁירָה

לַהֲקַת חֲסִידוֹת עָבְרָה אֶתְמוֹל
לִפְנוֹת עֶרֶב בָּרָקִיעַ
דּוּמָם דּוּמָם עָפָה עָפָה
וּשְׁאוֹן כַּנְפֵיהֶן לֹא הִגִּיעַ

כְּמִפְרָשִׂים לְבָנִים קְטַנִּים
כָּכָה נָעוּ בְּרוּם תְּכֵלֶת טְהוֹרָה
אִישׁ לֹא יָדַע מָה בְּפִיהֶן
אִישׁ לֹא שָׁמַע דְּבַר הַבְּשׂוֹרָה

אַף אֲנִי מְאוּם לֹא שָׁמַעְתִּי
אַךְ יָדַעְתִּי נֶאֱמָנָה
בְּשׂוֹרַת חֵן מְבִיאָה לָנוּ
לַהֲקַת אוֹרְחִים זוֹ הַלְּבָנָה