שכב הירדם (לחן עממי יידי 1)

העתקת מילות השיר

שְׁכַב, הֵרָדֵם, בֵּן לִי יַקִּיר שְׁמַע, אֲדַבֵּר שִׁיר; בִּימֵי קֶדֶם בַּמֶּרְחַקִּים הָיֹה הָיְתָה עִיר. ‏ אֲבוֹתֶיךָ הַקַּדְמוֹנִים לְפָנִים גָּרוּ שָׁם; אֲזַי חָיוּ חַיֵּי אֹשֶׁר, אֲזַי הָיוּ עַם. עַם שֶׁאַרְצוֹ תַּחַת רַגְלָיו זָבַת חָלָב, דְּבַשׁ; עַם, שֶׁלְּעִתִּים מְאֹד רְחוֹקוֹת נִמְצָא בוֹ אִישׁ רָשׁ. אַךְ הָאָבוֹת מֵרֹב טוֹבָה עָזְבוּ תּוֹרַת אֵל; וַעֲלֵי שֶׁמֶשׁ הַצְלָחָתָם עָלוּ עָבֵי צֵל. וּבְהִתְקַצֵּף אֵל עֲלֵיהֶם גֵּרְשָׁם מִן הָעִיר... שְׁכַב, הֵרָדֵם, בֵּן לִי יַקִּיר שְׁמַע, אֲדַבֵּר שִׁיר: בַּהֵיכָלִים הַנֶּהְדָּרִים עַם הִתְיַשֵּׁב זָר; וַאֲבוֹתֶיךָ נָדִים נָעִים, נְתוּנִים בִּידֵי צַר. הַרְבֵּה מְאוֹת שָׁנִים נָדִים הֵם גַּם פֹּה גַּם שָׁם; אַךְ הֵם מְקַוִּים, כִּי יוֹם יָבוֹא – וְשָׁבוּ לִהְיוֹת עַם. כִּי כֵן אוֹתָם אֵל הִבְטִיחַ בְּיוֹם הָאַף הַלָּז, כִּי יוֹם יָבוֹא וְשָׁבוּ כֻּלָּם לִחְיוֹת עוֹד עַם עַז. כִּי יוֹם יָבוֹא – וְקָם מִקִּרְבָּם כַּאֲרִי נוֹהֵם אִישׁ, שֶׁקּוֹל יִתֵּן – וְהִתְקַבָּצוּ אֵלָיו כֻּלָּם חִישׁ; אָז תִּשָּׁמַע שַׁאֲגַת אַרְיֵה: "מִי לָעָם – אֵלַי!" אָז יָרִיעוּ כֻּלָּם, כֻּלָּם: "הַמָּשִׁיחַ חַי!" אָז יָעוּפוּ חִישׁ כִּבְרָקִים דֶּרֶךְ מֶרְחַב יָם אֶל הָעִיר הַהִיא הַיָּפָה, שֶׁגֹּרְשׁוּ מִשָּׁם; וּבִרְצוֹן הָאֵל יָבוֹאוּ כֻּלָּם אֶל הָעִיר... עַתָּה שְׁכַב וִישַׁן, בֵּן יַקִּיר, שְׁמַע אֲדַבֵּר שִׁיר...שכב, הרדם, בן לי יקיר שמע, אדבר שיר: ‏בימי קדם במרחקים היה הייתה עיר. ‏ אבותינו הקדמונים לפנים גרו שם: ‏אזי חיו חיי אושר, אזי היו עם. עם שארצו תחת רגליו זבת חלב, דבש; עם, שלעתים מאד רחוקות נמצא בו איש רש. אך האבות מרוב טובה עזבו תורת אל; ועלי שמש הצלחתם עלו עבי צל. ובהתקצף אל עליהם גרשם מן העיר... שכב, הירדם, בן לי יקיר, שמע אדבר שיר: בהיכלים הנהדרים עם התיישב זר; ואבותיך נדים נעים, נתונים בידי צר. הרבה מאות שנים נדים הם גם פה גם שם; אך הם מקווים, כי יום יבוא – ושבו להיות עם. כי כן אותם אל הבטיח ביום האף הלז, כי יום יבוא ושבו כולם לחיות עוד עם עז. כי יום יבוא – וקם מקרבם כארי נוהם איש, שקול ייתן – והתקבָצו אליו כולם חיש; אז תישמע שאגת אריה: "מי לעם – אליי!" אז יריעו כולם, כולם: "המשיח חי!" אז יעופו חיש כברקים דרך מרחב ים אל העיר ההיא היפה, שגורשו משם; וברצון האל יבואו כולם אל העיר... עתה שכב וישן, בן יקיר, שמע אדבר שיר...
מילים: אהרון ליבושיצקי
לחן: עממי
כתיבה: 1892

שְׁכַב, הֵרָדֵם, בֵּן לִי יַקִּיר
שְׁמַע, אֲדַבֵּר שִׁיר;
בִּימֵי קֶדֶם בַּמֶּרְחַקִּים
הָיֹה הָיְתָה עִיר.

אֲבוֹתֶיךָ הַקַּדְמוֹנִים
לְפָנִים גָּרוּ שָׁם;
אֲזַי חָיוּ חַיֵּי אֹשֶׁר,
אֲזַי הָיוּ עַם.

עַם שֶׁאַרְצוֹ תַּחַת רַגְלָיו
זָבַת חָלָב, דְּבַשׁ;
עַם, שֶׁלְּעִתִּים מְאֹד רְחוֹקוֹת
נִמְצָא בוֹ אִישׁ רָשׁ.

אַךְ הָאָבוֹת מֵרֹב טוֹבָה
עָזְבוּ תּוֹרַת אֵל;
וַעֲלֵי שֶׁמֶשׁ הַצְלָחָתָם
עָלוּ עָבֵי צֵל.

וּבְהִתְקַצֵּף אֵל עֲלֵיהֶם
גֵּרְשָׁם מִן הָעִיר...
שְׁכַב, הֵרָדֵם, בֵּן לִי יַקִּיר
שְׁמַע, אֲדַבֵּר שִׁיר:

בַּהֵיכָלִים הַנֶּהְדָּרִים
עַם הִתְיַשֵּׁב זָר;
וַאֲבוֹתֶיךָ נָדִים נָעִים,
נְתוּנִים בִּידֵי צַר.

הַרְבֵּה מְאוֹת שָׁנִים נָדִים
הֵם גַּם פֹּה גַּם שָׁם;
אַךְ הֵם מְקַוִּים, כִּי יוֹם יָבוֹא –
וְשָׁבוּ לִהְיוֹת עַם.

כִּי כֵן אוֹתָם אֵל הִבְטִיחַ
בְּיוֹם הָאַף הַלָּז,
כִּי יוֹם יָבוֹא וְשָׁבוּ כֻּלָּם
לִחְיוֹת עוֹד עַם עַז.

כִּי יוֹם יָבוֹא – וְקָם מִקִּרְבָּם
כַּאֲרִי נוֹהֵם אִישׁ,
שֶׁקּוֹל יִתֵּן – וְהִתְקַבָּצוּ
אֵלָיו כֻּלָּם חִישׁ;

אָז תִּשָּׁמַע שַׁאֲגַת אַרְיֵה:
"מִי לָעָם – אֵלַי!"
אָז יָרִיעוּ כֻּלָּם, כֻּלָּם:
"הַמָּשִׁיחַ חַי!"

אָז יָעוּפוּ חִישׁ כִּבְרָקִים
דֶּרֶךְ מֶרְחַב יָם
אֶל הָעִיר הַהִיא הַיָּפָה,
שֶׁגֹּרְשׁוּ מִשָּׁם;

וּבִרְצוֹן הָאֵל יָבוֹאוּ
כֻּלָּם אֶל הָעִיר...
עַתָּה שְׁכַב וִישַׁן, בֵּן יַקִּיר,
שְׁמַע אֲדַבֵּר שִׁיר...
שכב, הרדם, בן לי יקיר
שמע, אדבר שיר:
‏בימי קדם במרחקים
היה הייתה עיר.

אבותינו הקדמונים
לפנים גרו שם:
‏אזי חיו חיי אושר,
אזי היו עם.

עם שארצו תחת רגליו
זבת חלב, דבש;
עם, שלעתים מאד רחוקות
נמצא בו איש רש.

אך האבות מרוב טובה
עזבו תורת אל;
ועלי שמש הצלחתם
עלו עבי צל.

ובהתקצף אל עליהם
גרשם מן העיר...
שכב, הירדם, בן לי יקיר,
שמע אדבר שיר:

בהיכלים הנהדרים
עם התיישב זר;
ואבותיך נדים נעים,
נתונים בידי צר.

הרבה מאות שנים נדים
הם גם פה גם שם;
אך הם מקווים, כי יום יבוא –
ושבו להיות עם.

כי כן אותם אל הבטיח
ביום האף הלז,
כי יום יבוא ושבו כולם
לחיות עוד עם עז.

כי יום יבוא – וקם מקרבם
כארי נוהם איש,
שקול ייתן – והתקבָצו
אליו כולם חיש;

אז תישמע שאגת אריה:
"מי לעם – אליי!"
אז יריעו כולם, כולם:
"המשיח חי!"

אז יעופו חיש כברקים
דרך מרחב ים
אל העיר ההיא היפה,
שגורשו משם;

וברצון האל יבואו
כולם אל העיר...
עתה שכב וישן, בן יקיר,
שמע אדבר שיר...



הקלטת זמרדע
ביצוע:

 

שמעון פלמן 
שנת הקלטה: 28.3.1990
מקור: תקליטור "יפים הלילות בכנען"

סדנה לאתנומוסיקלוגיה, יסוד המעלה 28.3.90.

נכלל בתקליטור: הלילות בכנען
הלילות בכנען
הקלטות נוספות

על השיר

שיר ערש, נמנה עם "שירי ציון" מרובי הבתים, והותאמו לו לחנים רבים. פירוט כל הלחנים מופיע בדף השיר בלחן לא ידוע.

בלחן זה הושרו שירי ערש נוספים:

דברי יעקב מזור (מבוססים על דבריו בחוברת התקליטור הלילות בכנען):

בתקליטור השיר מושר בלחנם של שני שירי ערש ביידיש: "שלאף מיין קינד מיין טרייסט מיין שיינער" [מאת שלום עליכם] ו"שלאף מיין קינד מיין זיסע מלאך". חוקר המוסיקה היהודית א"צ אידלסון רשם את הלחן כ"מנגינה פולנית". בלחן הזה שרוהו בארץ לפני מלחמת העולם הראשונה ועד סוף שנות השלושים, ואולי אף בראשית שנות הארבעים. הלחן גם הותאם לשירי הערש "נומה פרח בני מחמדי" (הנמנה אף הוא עם שירי ציון הוותיקים) [ראו באתר בלחן הנוכחי], "נומה בני ילדי עטרת" [תרגום של "שלאף מיין קינד מיין טרייסט מיין שיינער" - מופיע באתר בלחן אחר כאן] ו"כל הלילה כרובי מעלה" ["בחלומי", מופיע באתר בלחן אידלזון].

ב"ספר השירים" מאת אידלסון מופיע הלחן כ"מנגינה עממית" (לאו דווקא פולנית).


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.

תווים  


רישום לפי ביצוע שמעון פלמן.

תמונות  

מספרת יעל שהם מחבורת שהם:

את השיר (בלחן הראשון ששרה חבורת שהם) שר לי אבי, יענקל ליפשיץ מגבעת-השלושה, לפני השינה. מאוחר יותר מצאתיו במהדורה מצולמת של השירון "כינור ציון" שהוציא לאור, במקור, אברהם משה לונץ בירושלים תרס"ג. לונץ כותב: "ספר כינור ציון כולל הרבה שירים לאומיים אשר ישוררו בערי ארה"ק (ארץ הקודש) ומושבותיהן."



שער המהודרה המצולמת של "כינור ציון"
תגיות




עדכון אחרון: 08.03.2024 17:01:15


© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם

נהנית מזמרשת?
אתר זמרשת מתקיים בזכות תרומות.
עזרו לנו להמשיך במפעל!
לתרומה קבועה או חד פעמית: