הילד החרוץ

העתקת מילות השיר

א. יֶלֶד, יֶלֶד... הַפַּרְפַּר: יֶלֶד, יֶלֶד, בּוֹאָה! לָמָּה כֹּה תֵּשֵׁב פֹּה בְּלִי נוֹעַ? אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ לָמָּה זֶה כֹּה תִּתְיַגֵּעַ? הַיֶּלֶד: אַל נָא תַּפְרִיעֵנִי, כִּי עָסוּק הִנֵּנִי: אֲנִי מֵכִין אֶת שִׁעוּרַי, שֶׁהִטִּילוּ עָלַי מוֹרַי. הַוֶּרֶד: יֶלֶד, יֶלֶד, נוּחַ! הַגַּנָּה אִתָּנוּ בֹּא לָשׂוּחַ! עִם כֻּלָּנוּ יַחַד יָכוֹל אַתָּה לִרְקֹד בְּלִי פַּחַד. הַיֶּלֶד: אַל נָא, לוּ שְׁמָעֵנִי, אַל וַרְדִּי, אַל תַּשִּׁיאֵנִי; אִם אֵצֵא אֶל הַגִּנָּה – יַעֲמִידוּנִי בַּפִּנָּה. הַחֲבַצֶּלֶת: יֶלֶד, יֶלֶד, קוּמָה! אַל תִּכְתֹּב וְאַל תִּקְרָא מְאוּמָה! הַמַּחְבֶּרֶת הַנִּיחָה, גַּם אֶת הַדִּקְדּוּק הַשְׁלִיכָה. הַיֶּלֶד: אַל נָא, חֲבַצֶּלֶת, אַל תֶּהְגִּי אִוֶּלֶת; אִם לֹא אֵדַע מַה זֶּה מַפִּיק אֲקַבֵּל הֵן "לֹא-מַסְפִּיק". הַנַּרְקִיס: יֶלֶד, יֶלֶד, הֶרֶף! שׁוּר: הִנֵּה הִגִּיעַ כְּבָר הָעֶרֶב צֹר אֶת כָּל סְפָרֶיךָ, וְשִׂים אוֹתָם בְּיַלְקוּטֶךָ. הַיֶּלֶד: דַּי לִי, כְּבָר גָּמַרְתִּי, אֶת סְפָרַי סִדַּרְתִּי עַכְשָׁו אֲנִי יָכוֹל לִרְקֹד עִם כֻּלָּם יָפֶה מְאֹד. ב. הַמָּחוֹל מַה טּוֹב וּמַה נֶּחְמָד צֵאת בַּמָּחוֹל יָד בְּיָד! לִרְקֹד וּלְהִשְׁתּוֹבֵב – זֹאת גַּם אֲנִי אוֹהֵב. אַךְ עֵת לַכֹּל, חֲבִיבַי! אַךְ עֵת לַכֹּל, אֲהוּבַי! יֵשׁ עֵת לִלְמֹד, יֵשׁ עֵת לִרְקֹד, עֵת לְכָל חֵפֶץ יֶשְׁנָהּ. א. ילד, ילד... הפרפר: ילד, ילד, בואה! למה כה תשב פה בלי נוע? אין אני יודע למה זה כה תתייגע? הילד: אל נא תפריעני, כי עסוק הינני: אני מכין את שיעורי, שהטילו עליי מוריי. הורד: ילד, ילד, נוח! הגנה אתנו בוא לשוח! עם כולנו יחד יכול אתה לרקוד בלי פחד. הילד: אל נא, לו שמעני, אל ורדי, אל תשיאני; אם אצא אל הגינה – יעמידוני בפינה. החבצלת: ילד, ילד, קומה! אל תכתוב ואל תקרא מאומה! המחברת הניחה, גם את הדקדוק השליכה. הילד: אל נא, חבצלת, אל תהגי איוולת; אם לא אדע מה זה מפיק אקבל הן "לא-מספיק". הנרקיס: ילד, ילד, הרף! שור: הנה הגיע כבר הערב צור את כל ספריך, ושים אותם בילקוטך. הילד: די לי, כבר גמרתי, את ספריי סידרתי עכשיו אני יכול לרקוד עם כולם יפה מאוד. ב. המחול מה טוב ומה נחמד צאת במחול יד ביד! לרקוד ולהשתובב – זאת גם אני אוהב. אך עת לכול, חביביי! אך עת לכול, אהוביי! יש עת ללמוד, יש עת לרקוד, עת לכל חפץ ישנה.
מילים: ישראל דושמן
לחן: חנינא קרצ'בסקי

א. יֶלֶד, יֶלֶד...

הַפַּרְפַּר:
יֶלֶד, יֶלֶד, בּוֹאָה!
לָמָּה כֹּה תֵּשֵׁב פֹּה בְּלִי נוֹעַ?
אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ
לָמָּה זֶה כֹּה תִּתְיַגֵּעַ?

הַיֶּלֶד:
אַל נָא תַּפְרִיעֵנִי,
כִּי עָסוּק הִנֵּנִי:
אֲנִי מֵכִין אֶת שִׁעוּרַי,
שֶׁהִטִּילוּ עָלַי מוֹרַי.

הַוֶּרֶד:
יֶלֶד, יֶלֶד, נוּחַ!
הַגַּנָּה אִתָּנוּ בֹּא לָשׂוּחַ!
עִם כֻּלָּנוּ יַחַד
יָכוֹל אַתָּה לִרְקֹד בְּלִי פַּחַד.

הַיֶּלֶד:
אַל נָא, לוּ שְׁמָעֵנִי,
אַל וַרְדִּי, אַל תַּשִּׁיאֵנִי;
אִם אֵצֵא אֶל הַגִּנָּה –
יַעֲמִידוּנִי בַּפִּנָּה.

הַחֲבַצֶּלֶת:
יֶלֶד, יֶלֶד, קוּמָה!
אַל תִּכְתֹּב וְאַל תִּקְרָא מְאוּמָה!
הַמַּחְבֶּרֶת הַנִּיחָה,
גַּם אֶת הַדִּקְדּוּק הַשְׁלִיכָה.

הַיֶּלֶד:
אַל נָא, חֲבַצֶּלֶת,
אַל תֶּהְגִּי אִוֶּלֶת;
אִם לֹא אֵדַע מַה זֶּה מַפִּיק
אֲקַבֵּל הֵן "לֹא-מַסְפִּיק".

הַנַּרְקִיס:
יֶלֶד, יֶלֶד, הֶרֶף!
שׁוּר: הִנֵּה הִגִּיעַ כְּבָר הָעֶרֶב
צֹר אֶת כָּל סְפָרֶיךָ,
וְשִׂים אוֹתָם בְּיַלְקוּטֶךָ.

הַיֶּלֶד:
דַּי לִי, כְּבָר גָּמַרְתִּי,
אֶת סְפָרַי סִדַּרְתִּי
עַכְשָׁו אֲנִי יָכוֹל לִרְקֹד
עִם כֻּלָּם יָפֶה מְאֹד.

ב. הַמָּחוֹל

מַה טּוֹב וּמַה נֶּחְמָד
צֵאת בַּמָּחוֹל יָד בְּיָד!
לִרְקֹד וּלְהִשְׁתּוֹבֵב –
זֹאת גַּם אֲנִי אוֹהֵב.
אַךְ עֵת לַכֹּל, חֲבִיבַי!
אַךְ עֵת לַכֹּל, אֲהוּבַי!
יֵשׁ עֵת לִלְמֹד,
יֵשׁ עֵת לִרְקֹד,
עֵת לְכָל חֵפֶץ יֶשְׁנָהּ.

א. ילד, ילד...

הפרפר:
ילד, ילד, בואה!
למה כה תשב פה בלי נוע?
אין אני יודע
למה זה כה תתייגע?

הילד:
אל נא תפריעני,
כי עסוק הינני:
אני מכין את שיעורי,
שהטילו עליי מוריי.

הורד:
ילד, ילד, נוח!
הגנה אתנו בוא לשוח!
עם כולנו יחד
יכול אתה לרקוד בלי פחד.

הילד:
אל נא, לו שמעני,
אל ורדי, אל תשיאני;
אם אצא אל הגינה –
יעמידוני בפינה.

החבצלת:
ילד, ילד, קומה!
אל תכתוב ואל תקרא מאומה!
המחברת הניחה,
גם את הדקדוק השליכה.

הילד:
אל נא, חבצלת,
אל תהגי איוולת;
אם לא אדע מה זה מפיק
אקבל הן "לא-מספיק".

הנרקיס:
ילד, ילד, הרף!
שור: הנה הגיע כבר הערב
צור את כל ספריך,
ושים אותם בילקוטך.

הילד:
די לי, כבר גמרתי,
את ספריי סידרתי
עכשיו אני יכול לרקוד
עם כולם יפה מאוד.

ב. המחול

מה טוב ומה נחמד
צאת במחול יד ביד!
לרקוד ולהשתובב –
זאת גם אני אוהב.
אך עת לכול, חביביי!
אך עת לכול, אהוביי!
יש עת ללמוד,
יש עת לרקוד,
עת לכל חפץ ישנה.




 פרטים נוספים

ביצוע:

 

אנסמבל המדרשה למוזיקה 
ניצוח: רונית שפירא
שנת הקלטה: 2006
מקור: ערב לחנינא קרצ'בסקי

 באדיבות המדרשה למוזיקה של מכללת לווינסקי.

בגרסה זו חסר הבית השני ו"המחול". כמו כן, דושמן כתב "די לי, כבר גמרתי" (ולא "סיימתי").

הקלטות נוספות

על השיר

מדובר למעשה בשני שירים שנכתבו יחד ("ילד, ילד..." ו-"המחול") שאוגדו לכותרת אחת - "הילד החרוץ", ומושרים ברצף כשיר אחד.

ביצועים נוספים:


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.

תווים  




תגיות




עדכון אחרון: 19.03.2022 23:35:33


© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם

נהנית מזמרשת?
אתר זמרשת מתקיים בזכות תרומות.
עזרו לנו להמשיך במפעל!
לתרומה קבועה או חד פעמית: