שִׁירוּ-נָא הַמְּשׁוֹרְרִים רַק שִׁירִים מְעוֹרְרִים! שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁירֵי צִיּוֹן! עִלְזוּ, שִׂמְחוּ, פַּזְּזוּ, קַוּוּ לְטוֹב, הִתְעוֹזְזוּ! לָנוּ תִּהְיֶה כָּל אַדְמַת צִיּוֹן. הוֹי, הַמִּתְאוֹנְנִים! הוֹי, הַמִּתְלוֹנְנִים! אַל-נָא תְּמָרְרוּ חַיֵּיכֶם! חוּשׁוּ, הִתְגּוֹדְדוּ בֵּין יֶתֶר אֲחֵיכֶם! חוּשׁוּ, הִתְעוֹדְדוּ וּבְנוּ אַרְצְכֶם! עוֹד לֹא פַּסָּה הַתִּקְוָה לִהְיוֹת לְעַם בֶּן-דְּרוֹר; אָנוּ הִתְחַלְנוּ בַּמִּצְוָה וְאָנוּ בָּהּ נִגְמֹר!שירו נא המשוררים רק שירים מעוררים, שירו לנו משירי ציון. עילזו, שמחו, פזזו קוו לטוב התעודדו לנו תהיה כל אדמת ציון. הוי המתאוננים, הוי המתלוננים- אל-נא תמררו חייכם. חושו התגודדו בין יתר אחיכם, חושו, התעודדו, ובנו ארצכם. עוד לא אפסה התקווה להיות לעם בן דרור. אנו התחלנו במצווה ואנו אותה נגמור.