בָּא פָּרָשׁ בְּלֵיל דָּמִי: "אֶת הַשַּׁעַר פִּתְחוּ לִי!" אָז בַּבַּיִת אֵין הָאָב רַק הָאֵם פֹּה עִם הַטַּף. שָׁאַל "מִי בֵּין מַקְשִׁיב בָּם? יַעַל אֶל הָהָר הָרָם! עַל הָהָר אַרְמוֹן לִי יֵשׁ – גַּגּוֹ זָהָב, כְּתָלָיו שֵׁשׁ." עָנְתָה אִמָּא: "אוֹי וַאֲבוֹי אֵין אַף אֶחָד מַקְשִׁיב פֹּה אוֹי כִּי כֻלָּם רָעִים הֵם וְאֵינָם שׁוֹמְעִים בְּקוֹל הָאֵם." קָרָא פָּרָשׁ בְּרֹגֶז לוֹ "יֶלֶד רַע, הִשָּׁאֵר פֹּה!" הַפָּרָשׁ עַל סוּסוֹ טָס וְעַד הַיּוֹם לֹא שָׁב מֵאָז.בא פרש בליל דמי את השער פתחו לי אז בבית אין האב רק האם פה עם הטף שאל מי בין מקשיב בם יעל אל ההר הרם על ההר ארמון לי יש גגו זהב, כתליו שש ענתה אמא: אוי ואבוי אין אף אחד מקשיב פה אוי כי כולם רעים הם ואינם שומעים בקול האם קרא פרש ברוגז לו ילד רע הישאר פה הפרש על סוסו טס ועד היום לא שב מאז