את השיר "מגרש עכברים" שמענו בהצגה "מוטל בן פייסי החזן" בתקופת הכשרתנו (בני קריית חיים) בעין-גב.
באותה הכשרה הייתה בחורה יפהפייה שנקראה דרורה, ומישהו שאהב אותה כינה אותה "דַּרְדָּנֵל".
יום בהיר אחד, בעודנו יושבים על שפת הכינרת, התברר שכל החבר'ה קיבלו כינים. המשק טען שהבאנו את הכינים מקריית חיים, ואנחנו טענו שקיבלנו אותן מהמשק.
הוחלט שלמחרת כל אחד יטפל בעצמו: הבנות ויתרו על יום לימודים, ישבו בשורה אחת ארוכה ופלו אחת לשנייה את הכינים לתוך דלי נפט. לעומתן, שבעת הבנים של ההכשרה חגגו בלילה על שפת הים והחליטו ספונטנית לגלח את כל הראשים.
למחרת ישבנו כל הבנים בשולחן הראשון בכניסה לחדר-האוכל כשאנחנו לבושים כובעים, וכשכולם התחילו להיכנס הורדנו יחד את הכובעים וצצו להן שבע קרחות, דבר שלא היה מקובל באותה תקופה...

חברנו ישעיהו (שייקה) נסע לטבריה באונייה (עוד לא הייתה תחבורה יבשתית שקישרה בין טבריה לעין-גב) כדי לקנות שם תרופה לכינים. בשובו שרנו עליו -
על משקל "מגרש עכברים" - את השיר: "מגרש דרדנלים אין כמוהו / ישעיהו". [זֶמֶרֶשֶׁת: כנראה שהכינוי "דרדנל" נדד מאותה דרורה אל כינֶיהָ...]

שירי רחוב ושירי שטות - כללי   בעלי חיים - כללי