רוּחַ סְתָו נָשְׂאָה בְּעֶצֶב תֶּבֶן קַשׁ מִן הַשָּׂדוֹת – אַט נָשְׁרוּ עָלִים בַּכֶּרֶם, חֶרֶשׁ נָעוּ אִילָנוֹת. קַר הָיָה לַשָּׁמַיִם, קַר הָיָה לַכּוֹכָבִים – רוּחַ סְתָו סִפְּרָה בְּשֶׁקֶט עַל יְמֵי גְּשָׁמִים קְרֵבִים. רוּחַ סְתָו נָשְׁבָה בַּוָּאדִי, בֵּין הַחוֹל וּקְנֵי הַסּוּף, טִלְטְלָה בִּשְׂחוֹק פָּרוּעַ נוֹף שֶׁל זַיִת שָׁח כָּפוּף. קַר הָיָה לַשָּׁמַיִם... רוּחַ סְתָו נִגְּנָה בָּעֶרֶב עַל גַּגּוֹת וּשְׁעָרִים וּבַדִּיר הֶחְלִיקָה חֶרֶשׁ עַל צַמְרֵי הָעֲדָרִים. קַר הָיָה לַשָּׁמַיִם...א. רוח סתיו נשאה בעצב תבן קש מן השדות – אט נשרו עלים בכרם, חרש נעו אילנות. פ.ח. קר היה לשמיים, קר היה לכוכבים– רוח סתיו סיפרה בשקט על ימי גשמים קרבים. ב. רוח סתיו נשבה בוואדי, בין החול וקני הסוף, טלטלה בשחוק פרוע נוף של זית שח כפוף. קר היה לשמיים... ג. רוח סתיו ניגנה בערב על גגות ושערים ובדיר החליקה חרש על צמרי העדרים. קר היה לשמיים...