הקטן
גופן
הגדל
גופן

 
אכלו ילדים, לחם "תוצרת"

פתיחה בנגן חיצוני

מילים: אהרון זאב
לחן: שרה לוי-תנאי

אִכְלוּ, יְלָדִים, לֶחֶם "תּוֹצֶרֶת"!
צָמְחָה הַחִטָּה עַל-יַד יָם-כִּנֶּרֶת

עָמְלוּ אַנְשֵׁי דְּגַנְיָה בְּזֵעַת אַפַּיִם
שָׁם אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ גָּדוֹל שִׁבְעָתַיִם

שָׁם שׁוֹמֵר לֹא יָנוּם, חוֹרֵשׁ לֹא יִישַׁן
שָׁם יוֹדֵעַ לִזְרֹעַ גַּם יֶלֶד בַּגַּן.

אִכְלוּ, יְלָדִים, לֶחֶם "תּוֹצֶרֶת"!
צָמְחָה הַחִטָּה לְיַד הַכִּנֶּרֶת.
אכלו, ילדים, לחם "תוצרת"!
צמחה החיטה על-יד ים-כנרת

עמלו אנשי דגניה בזיעת אפים
שם אור השמש גדול שבעתיים

שם שומר לא ינום, חורש לא יישן
שם יודע לזרוע גם ילד בגן.

אכלו, ילדים, לחם "תוצרת"!
צמחה החיטה ליד הכנרת.


 פרטים נוספים


גרסת גבע

אִכְלוּ, יְלָדִים, לֶחֶם "תּוֹצֶרֶת"!
צָמְחָה הַחִטָּה עַל-יַד הַכִּנֶּרֶת

עָמְלוּ אַנְשֵׁי דְּגַנְיָה בְּזֵעַת אַפַּיִם
שָׁם אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ גָּדוֹל שִׁבְעָתַיִם

שָׁם עוֹבֵד לֹא יָנוּחַ, וְשׁוֹמֵר לֹא יִישַׁן
אִכְלוּ, יְלָדִים, לֶחֶם "תּוֹצֶרֶת"
עָבַד שָׁם הָאִישׁ שֶׁטָּבַע בַּכִּנֶּרֶת

הָאָח לָאָדָם, וְלַיֶּלֶד יָדִיד
וְאַחֲרֵי הַמַּחְרֵשָׁה הָלַךְ אַהֲרֹן דָּוִד

הָלוֹךְ וְרַנֵּן אֶת שִׁירַת הָעֹז
עֲבֹד וַחֲיֵה, חֲיֵה וַעֲבֹד
עֲבֹד וַחֲיֵה, חֲיֵה וַעֲבֹד!
אכלו ילדים לחם תוצרת
צמחה החיטה על יד הכינרת

עמלו אנשי דגניה בזעת אפיים
שם אור השמש גדול שבעתיים

שם עובד לא ינוח ושומר לא יישן
אכלו ילדים לחם תוצרת
עבד שם האיש שטבע בכינרת

האח לאדם ולילד ידיד
ואחרי המחרשה הלך אהרון דוד

הלוך ורנן את שירת העוז
עבוד וחיה חיה ועבוד
עבוד וחיה חיה ועבוד!


 פרטים נוספים
ביצוע: זמרשת, משתתפי האירוע
שנת הקלטה: 2008
מקור: אתר זמרשת

מתוך אירוע זמרשת מס' 6
בית יד לבנים, רחובות, 23.5.08
גיטרה והובלת שירה: נגה אשד



הקלטות נוספות

פתיחה בנגן חיצוני

הקלטת זמרדע
ביצוע: ותיקי הגבעטרון
שנת הקלטה: 25.3.2010
מקור: אתר זֶמֶרֶשֶׁת


פתיחה בנגן חיצוני

הקלטת זמרדע
ביצוע: תחיה קלינהוף
שנת הקלטה: 28.11.2009
מקור: אתר זֶמֶרֶשֶׁת
על השיר

בשנות ה-40, בבית הספר "בית חינוך לילדי עובדים" בחיפה, נהגו הילדים לפרוש מפית רקומה על השולחן, ולפני אכילת הכריך היו שרים את "אכלו ילדים לחם תוצרת".

מספר עמוס רחמן (נ' 1933): זהו שיר פרסומת למאפייה בטבריה שנקראה "תוצרת".

מספרת צפורה סמברג (נ' 1931):

למדנו את השיר בהיותי בכיתה א'. באותם ימים היה בארץ מבצע (מילה זאת עוד לא הומצאה) שכנוע של "היישוב" לקנות מתוצרת הארץ (ראה "לחם תוצרת"). התעשייה עמדה עדיין על כרעי תרנגולת. האבטלה ("חוסר עבודה") הכתה בכול ולא מעטים חזרו לארצות מוצאם כי עמדו על סף רעב.

הבעיה היתה שממשלת הוד מלכותו הבריטי כלל לא עודדה את התעשייה; ההיפך הוא הנכון: היישוב היהודי היה כצנינים בעיניהם וחשוב היה להם לתמוך בתעשיה בארצם ע"י יבוא משם ומכירת תוצרתם בארץ. זכור לי שכל התלמידים קיבלו פנקסים להדבקה וכל קנייה מתוצרת הארץ זיכתה את הקונה בתלוש, שהודבק בפנקס.

המצב השתנה בפרוץ מלחמת העולם השנייה. הצבא הבריטי הזמין כאן מדים, נעליים ומצרכים אחרים למספר הגדול של החיילים שהוצבו פה (אולי גם בגלל העובדה שההפלגה בים התיכון לא הייתה בטוחה). היתה תעסוקה מלאה ועד כמה שזכור לי זה נקרא פרוספריטי.

 


 ביצועים נוספים:


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת evyatar@zemereshet.co.il.
תגיות

שבועות   ערים, יישובים ואזורים בארץ   כינרת   אוכל (ושתייה)  





© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם