כַּמָּה מַיִם יֵשׁ בַּיָּם, כַּמָּה חוֹל עַל חוֹף, כַּמָּה כּוֹכָבִים יֶשְׁנָם בִּמְרוֹמֵי אֵינְסוֹף? אִמָּא, אִמָּא, רַק אֶחָד, אֶחָד הוּא שִׁיר הָעֶרֶשׂ, חֵיק הַנֹּחַם וּמִקְלָט בּוֹ רַק, בּוֹ בִּלְבַד. הָאָדָם הוּא כְּעוֹלָל וַאֲנִי תִּינוֹק, הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֶגְדַּל וְאוֹסִיף לִצְחוֹק. הַיָּמִים חָלְפוּ בְּלִי שׁוּב, כָּלוּ הַתִּקְווֹת, וְהַיֶּלֶד הֶעָצוּב מִתְבַּיֵּשׁ לִבְכּוֹת. רַק עַל זֵכֶר שִׁיר אֶחָד כָּל כָּךְ בּוֹכֶה הַיֶּלֶד, רַק עַל זֵכֶר שִׁיר נֶחְמָד שֶׁאָבַד לָעַד. כַּמָּה פֶּלֶא, כַּמָּה סוֹד, בָּעוֹלָם תָּמִיד, אִם לְאֶלֶף עֲרִיסוֹת שִׁיר אֶחָד יָחִיד.כמה מים יש בים, כמה חול על חוף, כמה כוכבים ישנם במרומי אינסוף? אימא, אימא, רק אחד, אחד הוא שיר הערש, חיק הנוחם ומקלט בו רק, בו בלבד. האדם הוא כעולל ואני תינוק, האמנתי כי אגדל ואוסיף לצחוק. הימים חלפו בלי שוב , כלו התקוות, והילד העצוב מתביש לבכות. רק על זכר שיר אחד כל כך בוכה הילד, רק על זכר שיר נחמד שאבד לעד. כמה פלא, כמה סוד, בעולם תמיד, אים לאלף עריסות שיר אחד יחיד.