הקטן
גופן
הגדל
גופן
אלכסנדר (סשה) ארגוב
מלחין
לידה: 26.10.1914
פטירה: 27.9.1995

ביוגרפיה

סשה (אלכסנדר) ארגוב נולד ב-1914 ברוסיה כאלכסנדר אברמוביץ ועלה לארץ בשנת 1934. 12 שנה לאחר עלייתו, בשנת 1946, שינה את שמו לארגוב. הוא נפטר ב-1995. העשייה המוזיקלית שלו מאוד ייחודית, יש לו סגנון מיוחד ושיריו לא תמיד קלים וקליטים לקהל הרחב.

ארגוב לא למד מוזיקה בצורה מסודרת. מגיל צעיר, 3, החל לנגן בפסנתר, ומייד ניגן בשתי ידיים כשהוא "מהרמן", כלומר מנגן את הליווי באופן אינטואיטיבי. ייחוד זה של החשיבה ההרמונית מילדות, או כפי שאמר "נולדתי עם הרמוניות", השפיע על יצירתו וטבע בה את חותמו המיוחד. ארגוב רצה ללמוד בקונסרבטוריון ברוסיה, אך לא התקבל כי הרקע שלו היה בורגני. אמו היתה פסנתרנית, אביו היה רופא שיניים ו"לא היה פועל במשפחה". גם לנגן בפסנתר לא למד בצורה מסודרת, כי לדבריו "לא היה לי ישבן להתמיד בתרגילים". בארץ, עקב צורכי פרנסה, עבד תחילה בבנק לתעשייה ובשנים מאוחרות יותר פתח חנות לספרים רוסיים ברחוב אלנבי בתל-אביב. בעצם מעולם לא עסק במוזיקה לפרנסתו, אם כי עבד במוזיקה כל חייו. אחרי העבודה היה מחבר מוזיקה. הוא שימש גם כמלווה מוזיקלי, אך תמיד ליווה רק זמרים ששרו יצירות שלו, כמתי כספי ואורה זיטנר.

ארגוב כתב כ-1200 שירים, ביניהם שירים ללהקות הצבאיות וללהקות בידור אזרחיות. ללהקת הציזבטרון כתב בין השאר את השירים "החופש תם" ו"השחרור" (למילים של חיים חפר) ו"הרעות" (למילים של חיים גורי). ללהקת הנח"ל כתב את השירים "שנים עשר טון” "הוא לא ידע את שמה" "דינה ברזילי" (למילים של חיים חפר) "חופשה באדום" (למילים של עמוס אטינגר) ו"עד מאה ועשרים" (למילים של יחיאל מוהר).

במקביל לשירים הנחשבים כשירי ארץ-ישראל, ידע ארגוב לכתוב שירים ברוח ג'אזית שובבה. כך כתב לדוגמה ללהקת התרנגולים את "שיר הצהובים" (למילים של חיים חפר). ארגוב כתב גם שירים שניתן לכנותם "אמנותיים"; אלה שירים יפים ביותר, קשים מאוד לשירה ובעלי הרמוניות מאוד מיוחדות, והם שירים מהסוג שרק סולן מיומן יכול לשיר אותם. אחד מהשירים האלה הוא "מעבר לתכלת" של רחל שפירא שאותו שר מתי כספי.

במאמר הֶספד במעריב תרבות כתב מבקר המוזיקה חנוך רון על ארגוב שהמוזיקה שלו הביאה את "שירת היחיד בכרך, שירת האדם בעיר הגדולה, מוזיקה לירית שמותר לה להתרגש".

ארגוב היה קשור לנושא המוזיקה לבמה. בשנת 1935 פגש את גרשון פלוטקין, שהיה אז במאי צעיר, ולימים בין המקימים של התיאטרון הקאמרי. פלוטקין, שהיה מביים הצגות בקיבוצים, צרף אליו את ארגוב כמלחין להצגות אלו. התקופה ההיא מאופיינת בגילוי האנרגיה היצירתית של ארגוב בתחום התיאטרון. התיאטרון, הפזמון והשיר הבימתי, כל אלו הופכים לחלק ממהותו. על כך אמר:

"אני אוהב תיאטרון. אני יכול להגיד על עצמי שאני חיית תיאטרון. אומרים שבשירים שלי יש תיאטרליות. אני מרגיש לא רק את הטקסט אלא גם את התנועה על הבמה וזה ישנו בתוך המוזיקה שלי".

ואכן ארגוב כתב הרבה לתיאטרון ולבמה. לאחר הצ'יזבטרון ובצל ירוק ("כביסת הרש" "אדוני השופט" ו"בראשית" עם חיים חפר) היה פורה מאוד בתקופת "התרנגולים". בתקופה זו הוא נהנה מאוד משיתוף הפעולה עם נעמי פולני, במאית התרנגולים, שהיא עצמה בעלת השכלה מוזיקלית. ארגוב כתב שירים רבים בעת שפולני ישבה לידו ואף תרמה מרעיונותיה. הוא כתב מוזיקה לכ-30 מחזות זמר והצגות, כמו "מלכת שבא", "אסתר המלכה" ו"הנסיכה טורנדוט". כמו כן כתב לסרטים, כמו "רק לא בשבת", "הוא הלך בשדות", "הבן האובד" ועוד. אחד המופעים המצליחים על הבמה הקלה שבה שולבו שירי סשה ארגוב היה "שוק המציאות" (1965). בין השירים שם היו "חמוריקו" ו"שוק המציאות", שבהם שיתף ארגוב פעולה עם נתן אלתרמן. דוגמה לשיר שנכתב לצמד יונה עטרי ואילי גורליצקי הוא השיר "קונצרטינה וגיטרה". המחזמר המפורסם ביותר של ארגוב היה "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" שהועלה בשנת 1964 לפי מחזהו של סמי גרונימן (המחזה הועלה בשנת 1943 באוהל). את מילות השירים כתב אלתרמן.

סשה ארגוב קשור במספר שמות של מבצעים. שתי התכניות של להקת התרנגולים היו מבוססות על לחניו של סשה ארגוב. אחר-כך היה קשור עם שני מבצעים סולנים: הזמרת אורה זיטנר והזמר-מלחין מתי כספי. עם הזמרת אורה זיטנר הוציא ארגוב ב-1979 תקליט שבו הוא ליווה אותה בפסנתר. המלחין והזמר מתי כספי היה קרוב לו מאוד גם מבחינת סגנון הלחנה, שבו הוא נחשב כממשיכו של ארגוב, וגם בביצוע שיריו. הם הוציאו שני תקליטים משותפים: ב-1982 את "מתי כספי שר סשה ארגוב" כשארגוב מלווה אותו בפסנתר וב-1984 את "מתתיהו ואלכסנדר", כששוב ארגוב מלווה אותו בפסנתר. עם שתי התכניות הללו הם גם הופיעו בכל רחבי הארץ.

סשה ארגוב נחשב כקפדן ביותר בעניין המילים והטקסט. המומחיות הגדולה שלו הייתה בתרגום המלים לצלילים: לא לגוון אותן, לא להעשיר, רק להביא אותן להישמע נכון. כשמילים הפריעו לו, לא התבייש לסרב לקבל טקסט, ואף דרש מכותב הטקסט לשנותן. על-פי דבריו של ד"ר דן אלמגור, האיש היחיד שאלתרמן הקשיב לו בסבלנות גם כשהציע לתקן מילה או שורה היה ארגוב. אמר ארגוב (באותו ראיון שצוטט לעיל):

"אני שומע לא רק ריתמוס, לא רק פונטיקה, אלא גם את ההבעה של המילה. אינני יכול לכתוב פראזה עליזה עם מלים לא מתאימות. אני חי את המילים. המנגינה יכולה לצאת יפה, אבל אם היא לא מבטאת את המלה אני צריך להמשיך ולעבוד עליה. הכוונה שלי הייתה תמיד כשאני כתבתי מוזיקה שזה יתאים כמו כפפה למילים. אני יכולתי לעשות הרבה יותר פשוט לו הייתי כותב רק לפי המנגינה, אבל אני רציתי שזה יהיה ביחד. לכן הייתי צריך לעשות כל מיני קומבינציות, לסבך את המנגינה כדי להיות נאמן למילה". 

מאמר זה נכתב על ידי ד"ר טלילה אלירם עבור האתר של המרכז לחקר המוסיקה היהודית של האוניברסיטה העברית בירושלים ומובא גם ברשות המרכז ובאדיבותו. תודה גם למור שמש.



האזינו לשירי אלכסנדר (סשה) ארגוב ברדיו זמרשת
שירים באתר