מי אנחנו?
אנחנו חבורה של שוחרי זמר עברי מוקדם, ששמה לה למטרה להציל מהכחדה את השירים שנכתבו והושרו בעברית מראשית הציונות ועד לקום המדינה (כשלב ראשון) ולהנגיש לציבור את ששייך לו. לצורך הגשמת מטרותינו הקמנו את זֶמֶרֶשֶׁת - חברה לתועלת הציבור (חל"צ) - פרויקט חירום להצלה ולמחשוב של הזמר העברי המוקדם, והקמנו את האתר בשנת 2008.
למה "חירום"?
לא כולם מבינים מדוע אנו משתמשים במינוח "חירום". במצב נורמלי, משימה זו של שימור מורשת אמורה להיות מוטלת על מוסדות ממשלתיים, אולם מכיוון שתמיד יש במדינתנו עניין יותר דחוף, החלטנו לקום ולעשות בעצמנו. ברור לנו, שבמדינה שבה ההווה תמיד סוער והעתיד לא תמיד מובן מאליו, העיסוק הזה בעבר ובמורשת נתפש לפעמים כמנותק, אולם אנו מאמינים בכל ליבנו שהעתיד פחות ערך ואולי אף בלתי אפשרי ללא זיקה לעבר. ברור גם שלמלאכת השימור כשלעצמה אין טעם של ממש ללא נגישות מקסימלית של הציבור לחומרים.
מה יוצא לנו מזה?
חשוב להדגיש שאנו פועלים ממניעים אידיאולוגיים טהורים, ללא שום אינטרס, וללא כל כוונות רווח. לנגד עינינו ניצבת אך ורק תועלת הציבור ותועלת הדורות הבאים.
מטרותינו
- להקים מאגר מידע שיכלול את מרב הפרטים אודות הזמר העברי המוקדם: שירים (ההקלטות עצמן, תווים, מילים וכו') וביוגרפיות של מלחינים, מחברים ומבצעים בני התקופה.
- מטרת העל היא להפיץ את החומרים הללו ולעשותם נגישים לכלל באמצעות האינטרנט.
- להנחיל את הזמר העברי המוקדם לכלל הציבור, בדגש על הדורות הצעירים, באמצעות אירועי זמר ובאמצעים נוספים.
מה מייחד אותנו?
הפרויקט אמנם נשמע קרוב ליוזמות ברוכות אחרות קודמות או נוכחיות בתחום (כמו שירונט, מומה, עמותת "שיר-עד" (לשעבר העמותה למורשת הזמר העברי של ידידנו נחצ'ה היימן ז"ל) וארכיון הצליל של הספרייה הלאומית, אך אנו נבדלים מהן במספר עניינים:
- התמקדות בתקופה מסויימת, בין השאר, מתוך זיקה לציונות;
- היקף היריעה: הן מספר השירים המטופלים ורבבות ההקלטות המונגשות, הן הפירוט השלם בתוך כל ערך;
- נגישות לכלל בלחיצת כפתור וללא עלות;
- מפעל הזמרדעים: תיעוד ותיקי היישוב בשירים נשכחים, שחלקם לא הוקלטו ואף לא נרשמו להם תווים מעולם;
- שימוש רב במולטימדיה;
- נכונות לפעול בחזית משפטית לשינוי החקיקה בתחום, כדי לאפשר נגישות לציבור.
כמובן, פעילותנו אינה באה להחליף כל פעילות אחרת בתחום. יתרה מזאת, אנו רואים בריבוי פעילויות דבר מבורך, וכל הפעילויות משלימות אלה את אלה בדרך להשגת המטרה.
לסיכום
לפני יותר מחצי מאה כתב נתן אלתרמן את השורה: "אין עם אשר ייסוג מחפירות חייו" ("זמר הפלוגות"). באין אוזן קשבת במוסדות הממשלתיים, ובאין די עניין בציבור הרחב, לא נותר לנו אלא לקוות שיתאפשר לנו לממש את השורה של אלתרמן, גם עבור כל מי שלא רואה כרגע את חשיבות הדבר, ולהציל את החומרים מאבדון עבור הדורות הבאים.
נשמח לכל תרומה, עזרה ושיתוף פעולה.
