לִהְיוֹת בְּנֵי חוֹרִין נוֹלַדְנוּ
לְבִנְיָן, יְצִירָה וְעָמָל.
מִטְעֲנֵי אֳנִיּוֹת פָּרַקְנוּ
יָמִים וְלֵילוֹת בַּנָּמָל.
אָז תָּמִיד נְשָׂאתִיךְ, קֵיסָרְיָה,
אֶת חוֹפֵךְ הָרוֹנֵן בְּלִבִּי.
אַתְּ מְקוֹר עֹז לְכֻלָּנוּ,
בַּיִת חַם וְיָקָר אַתְּ לִי.
בַּמַּאֲבָק עַל נִשְׁמַת מִפְעָלֵנוּ,
בְּיָמִים שֶׁל כִּידוֹן וּמָצוֹר.
בִּשְׁעוֹת גַּעְגּוּעִים אֲפָפוּנוּ
אֶל הַבַּיִת וְאֶל הַדְּרוֹר.
אָז תָּמִיד נְשָׂאתִיךְ...להיות בני חורין נולדנו
לבניין, יצירה ועמל.
מטעני אניות פרקנו
ימים ולילות בנמל.
אז תמיד נשאתיך, קיסריה,
את חופך הרונן בליבי.
את מקור עוז לכולנו,
בית חם ויקר את לי.
במאבק על נשמת מפעלנו,
בימים של כידון ומצור.
בשעות געגועים אפפונו
אל הבית ואל הדרור.
אז תמיד נשאתיך...
מילים: יששכר (ישכה) שדמי
לחן: איסאק אוסיפוביץ' דונאייבסקי הלחנה: 1941
|
חבורת שהם  |
ורוניקה בוריסנקו 
ביצוע השיר בשפת המקור (רוסית)
על השיר
השיר העברי נכתב למנגינת השיר הסובייטי Моя Москва ("מוסקבה שלי"), אך ללא כל קשר למילותיו.
מתוך ספרם של חיים חפר וחיים גורי "משפחת הפלמ"ח, עמ' 106:
השיר נתחבר במחנה המעצר ברפיח על ידי ישכה, הוא יששכר שדמי, איש קיסריה של "החול והים", קיסריה, שהיתה נמל הבית של הפלי"ם... שיר הגעגועים של חבר המשק לביתו אומץ על ידי הפלמ"ח ונדד עמו על פני הימים.
על-פי חוקר הזמר הרוסי אורי יעקובוביץ':
השיר הרוסי Моя Москва ("מוסקבה שלי") חובר בשנת 1941 ללא מנגינה בכתב-העת "נובי מיר" (גליון מספר 10) על-ידי מארק ליסיאינסקי. לפי בקשת המלחין דונאייבסקי, החליף סרגיי אגראניאן את אחד הבתים של ליסיאנסקי בשלושה משלו שהיו בעלי "אידיאלים" (אחד על 28 הגיבורים, אנשי פאנפילוב; השני על הכיכר האדומה; השלישי על סטאלין, שבהמשך הפסיק להיות בשימוש). היו ויכוחים וטענות שהגיעו אף לערכאות גבוהות, כי השינוי שבוצע על ידי אגראניאן נעשה ללא הסכמתו וידיעתו של ליסיאנסקי ונטען גם כי אגראניאן איננו למעשה מחבר "שותף" לליסיאנסקי, אלא מי שהשלים את הכתיבה. יש לציין כי השיר הפך למעין המנון של מוסקבה.
כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.
תווי השיר הרוסי
תגיות
עדכון אחרון: 26.03.2024 01:57:30
© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם