במילון העולמי לעברית מדוברת מגדירים נתיבה בן-יהודה ודן בן-אמוץ: "צימרמן – כינוי לשיר הכתוב בחרוזים כשהמשקל לא נשמר, מפאת חוסר כישרון, והדבר מעורר גיחוך."
מוסיף שאול ביבר אחד מאבות המהלך שהוביל ליצירת המושג: "צימרמן הוא חרוז במשקל לא מדויק ובחריזה לא טובה."
ובמילים פשוטות, צימרמן זה כאשר המילים לא נכנסות טוב למנגינה. המושג בא לעולם בעקבות תקלה מוסיקלית מביכה ומצחיקה שהתגלגלה לידי האנשים הנכונים (או לא) בזמן המתאים (או לא) ושמיד תסופר.
ובכן, הכל החל בגלל שיר. צימרמן.
לכאורה, אם יש שיר שהביטוי "עממי" מתאים לו, זהו השיר על צימרמן. צמח משום מקום, מעולם לא נכתב בנוסח רשמי, אין איש מסוים שכתבו והוא הולך בפי העם ומקבל חיים משלו, ובמקרה שלפנינו, אפילו יוצר מושג, ביטוי חדש שאומץ על ידי העם והיה לחלק מהשפה הבלתי רשמית. אבל, מפתיע לגלות שאפילו לשיר כזה היו יוצרים, קבוצה שניתן להגדירה, תלמידי בית הספר החקלאי כדורי ובהם מי שיהיה האבא של הלהקות הצבאיות, שאול ביבר.
ומעשה שהיה כך היה:
מספר יואל צימרמן מהמושבה יבנאל, בנו של צימרמן שבשיר: "אבא שלי, שמואל צימרמן, היה יושב ראש התאחדות האיכרים בגליל התחתון. בתקופה ההיא, סוף שנות ה-30, תחילת ה-40, המושבות היו חוט השידרה של ההתיישבות ושל ההגנה, אבל לא היה ועד נפרד לכל מושבה, כשרצו משהו היו באים לראש הועד של האזור."
כלומר, שמואל צימרמן היה משהו דומה ליושב ראש המועצה האזורית של היום. אליו היו באים כשרצו תקציב או תמיכה, ולו היו אומרים תודה במסיבה אחרי שהדברים היו מסתדרים. ואכן זה מה שקרה, החבר'ה בכפר תבור רצו להקים מועדון לצעירים, אל מי פונים? אל צימרמן. יו"ר ההתאחדות עזר ותמך והמועדון קם והיה. וכאשר תמה המלאכה, נותר לצעירים רק לומר תודה. אירגנו מסיבה ובמסיבה שרו. מה שרים? כמו היום בימי הולדת או במסיבות בית ספר, או בערבי הקן/השבט/הגדוד התנועתי, לוקחים שיר ידוע ומשנים את מילותיו. ביבר: "הייתה מלחמת העולם השנייה והיה שיר ידוע "חבר'ה ליצים, חבר'ה יטים, בחורים כארזים', על המנגינה הזו עשה מישהו ממסחה שיר לפתיחת המועדון."
עד כאן הכל טוב ויפה אלא ששני דברים השתבשו, האחד, שכותבי המילים לא הצטיינו במלאכתם, והשני שהחבר'ה מכדורי הגיעו למסיבה. ממשיך שאול ביבר: "יום אחד אמרו למחזור שלנו בכדורי שפתחו מועדון במסחה ועושים מסיבה. עכשיו צריך להבין, לנו היה מושג על שירה, אצלנו בבית הספר היה חיים גורי, ידענו מה זה חריזה, לא כמו היום שגדולי המשוררים עושים חרוזים איומים. אחד מכיתה ח' אצלנו היה מתבייש בחרוזים של חתן פרס ישראל. הפזמון שהם עשו היה במושגים של היום צימרמני, משקל לא מדויק, חריזה לא טובה, על זה אנחנו עשינו פרודיה וזה הגיע לכל הארץ וצימרמן הפך להיות מושג. אי אפשר להגיד מי חיבר אבל זה ממש הכיתה שלנו."
ועכשיו, נסו לזמזם את "חברה ליצים חבר'ה יטים" ולדחוף לתוכו את המילים הבאות:
אז הלכנו אל צימרמן
וביקשנו ממנו שיתן לנו חמש פונט ושבעים וחמש גרוש
אז הוא נתן לנו שני פונט
ואמר שאת השאר נקבל במושבה
היי... היי...
הבהרה: ככל שיר עם, ובוודאי לאור הסיפור שסופר, יש להניח שבמרחבינו מרחפות גירסאות רבות של הטקסט הזה. כאן הבאתי את מה שלימדתני אימי, בת העמק ובוגרת בי"ס חקלאי בעצמה. כל נוסח אחר דיַנְקוּתְכֶם סביר ובריר, כשיר ושַריר.
יהודה כהן ואחותו חנה צפירה, בני כפר תבור, מזהים את המחבר כשמעון עופר (הרשקוביץ). אפשר להאזין לגרסתם בארכיון הצליל הלאומי (Y 5760). בארכיון הצליל גם גרסה נוספת על מקור השיר (הקלטה של ותיקי כפר תבור, 5760 Y) וכן ראיון עם שמעון עופר (הרשקוביץ) - CD 4333.
