1. זֶה שִׁיר זֶמֶר תָּמִים עַל שָׁלוֹם-רַחֲמִים שֶׁהִגִּיעַ עַל כְּנַף צִפּוֹר-פֶּלֶד. רַק יָרַד רַחֲמִים מִמַּרְבַד-הַקְּסָמִים וּמִיָּד הִתְיַשֵּׁב עַל מַחְצֶלֶת. כָּל אֶחָד מִבֵּינֵינוּ רוֹגֵז וְקוֹבֵל- תֵּן לִי הוֹן! תֵּן כָּבוֹד לִי! תֵּן תִּיק! אֲבָל הוּא עוֹד נוֹשֵׁק אֶת אַדְמַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאוֹמֵר: בִּשְׁבִילִי זֶה מַסְפִּיק. בִּשְׁבִילִי זֶה מַסְפִּיק, אֲנִי גּוּץ, אֲנִי קָט, אֲנִי מִסְתַּפֵּק בְּמוּעָט. זֶה כְּאַיִן וָאֶפֶס אוּלַי, אֲבָל בִּשְׁבִילִי זֶה דַּי. עוֹד אֵינֶנִי רָגִיל, עוֹד אֵינֶנִי וָתִיק. לָכֵן בִּשְׁבִילִי זֶה מַסְפִּיק. 2. כְּסַבָּל הוּא הוֹלֵךְ עַל הַחוֹף לַעֲבֹד. כָּל גּוּפוֹ כְּצִמּוּק. אֲבָל יָאלְלָה, יֵשׁ אַרְגָּז עַל גַבּוֹ- הוּא אוֹמֵר: שִׂימוּ עוֹד וְהוֹסִיפוּ עוֹד שְׁנַיִם מִלְּמַעְלָה. וּכְשֶׁכְּבָר מִתְנוֹסֵס עַל גַבּוֹ הֹר-הָהָר, הוּא מוֹשִׁיט אֶת זְקָנוֹ הַדָּקִיק וְאוֹמֵר: עוֹד אֶחָד לְהוֹסִיף פֹּה אֶפְשָׁר, אַךְ אוּלַי בִּשְׁבִילִי זֶה מַסְפִּיק. בִּשְׁבִילִי זֶה מַסְפִּיק, אֲנִי גּוּץ אֲנִי קָט, אֲנִי מִסְתַּפֵּק בְּמוּעָט. זֶה כְּאַיִן וָאֶפֶס אוּלַי, אֲבָל בִּשְׁבִילִי זֶה דַּי. כֵּן, הַטְּרַקְטוֹר פִּי שְׁתַּיִם סוֹחֵב וּמֵרִיק- אֲבָל בִּשְׁבִילִי זֶה מַסְפִּיק. 3. בָּא שָׁלוֹם-רַחֲמִים מִן הָעִיר בְּרִיצָה וְרֹאשוֹ הוּא בַּלָּאט מְנַעְנֵעַ וְאוֹמֵר: אֵשֶׁת-חַיִל לִי יֵשׁ, מִי-יִמְצָא, לֹא אֶקַּח לִי אִשָּׁה עַל פָּנֶיהָ. לִסְעַדְיָה כְּבָר שְׁתַּיִם, לִזְכַרְיָה שָׁלֹשׁ, אַךְ אֲנִי עִמָּהֶם לֹא אַרְחִיק, כִּי נָאוָה תַּמָּתִי מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ וּבִכְלָל בִּשְׁבִילִי זֶה מַסְפִּיק. בִּשְׁבִילִי זֶה מַסְפִּיק, אֲנִי גּוּץ, אֲנִי קָט, אֲנִי מִסְתַּפֵּק בְּמוּעָט. זֶה כְּאַיִן וָאֶפֶס אוּלַי, אֲבָל בִּשְׁבִילִי זֶה דַּי. כֵּן, הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אֶת הָאֶלֶף הִדְבִּיק. אֲבָל בִּשְׁבִילִי זֶה מַסְפִּיק. 4. יָא שָׁלוֹם-רַחֲמִים- כָּךְ אוֹמְרִים הַבְּרִיּוֹת- אַל תִּשְׂמַח, עוֹד לֹא בָּא הַמָּשִׁיחַ, וְעוֹנֶה רַחֲמִים: אֶת מָשִׁיחַ לִרְאוֹת לֹא אֶזְכֶּה. רַק אוּלַי לְהָרִיחַ. אַךְ רָאִיתִי קִבּוּץ-גָּלוּיוֹת, חֵי הָאֵל, וְרָאִיתִי מוֹפְתִים לֹא לָרִיק, וּמְדִינָה וְצִבְאוֹת עַם נְשִׂיא-יִשְׂרָאֵל- [ אולי: וּצְבָאוֹת עִם ] וְאוּלַי בִּשְׁבִילִי זֶה מַסְפִּיק. בִּשְׁבִילִי זֶה מַסְפִּיק, אֲנִי גּוּץ, אֲנִי קָט, אֲנִי מִסְתַּפֵּק בּמוּעָט. זֶה כְּאַיִן וָאֶפֶס אוּלַי, אֲבָל בִּשְׁבִילִי זֶה דַּי. שֶהִגַּעְתִּי הֲלוֹם עםִ תַּרְמִיל וְשָׂקִיק, אולי בִּשְׁבִילִי זֶה מַסְפִּיק. 5. וַיְּהִי יוֹם וְאָמַר הַבּוֹרֵא בַּמְּרוֹמִים, לַמַּלְאָךְ בַּעַל שֵׁשׁ כְּנָפָיִם- מָה אוֹמְרִים עַל עַבְדִּי, עַל שָׁלוֹם-רַחֲמִים? וַיְּדַפְדֵּף הַמַּלְאָךְ דִּפְדּוּפִים. וַיִּקְרָא: רַחֲמִים, הוּא עָמֵל בְּצִיּוֹן וְכֻלּוֹ מְיֻבָּשׁ כִּרְקִיק, וְיָשָׁר הוּא וְתָם- אָז אָמַר אֵל עֶלְיוֹן: אַל תַּמְשִׁיךְ. בִּשְׁבִילִי זֶה מַסְפִּיק1. זה שיר זמר תמים על שלום-רחמים שהגיע על כנף ציפור-פלד. רק ירד רחמים ממרבד-הקסמים ומיד התיישב על מחצלת. כל אחד מבינינו רוגז וקובל- תן לי הון! תן כבוד לי! תן תיק! אבל הוא עוד נושק את אדמת ארץ ישראל, ואמור: בשבילי זה מספיק. בשבילי זה מספיק, אני גוץ, אני קט, אני מסתפק במועט. זה כאין ואפס אולי, אבל בשבילי זה די. עוד אינני רגיל, עוד אינני ותיק. לכן בשבילי זה מספיק. 2. כסבל הוא הולך על החוף לעבוד. כל גופו כצימוק. אבל יאללה, יש ארגז על גבו- הוא אומר: שימו עוד והוסיפו עוד שניים מלמעלה. וכשכבר מתנוסס על גבו הור-ההר, הוא מושיט את זקנו הדקיק ואומר: עוד אחד להוסיף פה אפשר, אך אולי בשבילי זה מספיק. בשבילי זה מספיק, אני גוץ אני קט, אני מסתפק במועט. זה כאין ואפס אולי, אבל בשבילי זה די. כן, הטרקטור פי שתיים סוחב ומריק- אבל בשבילי זה מספיק. 3. בא שלום-רחמים מן העיר בריצה וראשו הוא בלאט מנענע ואומר: אשת-חיל לי יש, מי-ימצא, לא אקח לי אישה על פניה. לסעדיה כבר שתיים, לזכריה שלוש, אך אני עמהם לא ארחיק, כי נאווה תמתי מכף רגל ועד ראש ובכלל בשבילי זה מספיק. בשבילי זה מספיק, אני גוץ, אני קט, אני מסתפק במועט. זה כאין ואפס אולי, אבל בשבילי זה די. כן, המלך שלמה את האלף הדביק. אבל בשבילי זה מספיק. 4. יא שלום-רחמים- כך אומרים הבריות- אל תשמח, עוד לא בא המשיח, ועונה רחמים: את משיח לראות לא אזכה. רק אולי להריח. אך ראיתי קיבוץ-גלויות, חי האל, וראיתי מופתים לא לריק, ומדינה וצבאות עם נשיא-ישראל- ואולי בשבילי זה מספיק. בשבילי זה מספיק, אני גוץ, אני קט, אני מסתפק במועט. אז כאין ואפס אולי, אבל בשבילי זה די. שהגעתי הלום עם תרמיל ושקיק, אולי בשבילי זה מספיק. 5. ויהי יום ואמר הבורא במרומים, למלאך בעל שש כנפיים- מה אומרים על עבדי, על שלום-רחמים? וידפדף המלאך דפדופים. ויקרא: רחמים, הוא עמל בציון וכולו מיובש כרקיק, וישר הוא ותם- אז אמר אל עליון: אל תמשיך. בשבילי זה מספיק.