הוֹי נֶגֶב, הוֹי נֶגֶב, שְׂבַע-רוּחַ וָחוֹל, הוֹי עוּר מִשְּׁנַתְךָ וְצֵא בְּמָחוֹל. מִקִּלְטָה, מַנְסוּרָה, זַבַּלָה, נַחְבִּיר הוֹלְמִים פַּטִּישִׁים וּבוֹקֵעַ הַשִּׁיר. וְנֵס בְּתוֹךְ נֵס: מוּל מִדְבָּר וְשָׁמַיִם יֻטַּע כָּאן פַּרְדֵּס, יֻזְרְמוּ פַּלְגֵי-מַיִם - וְדֶשֶׁא יוֹרִיק וְיַזְהִיב הֶהָדָר וְקֵץ לַשְּׁמָמָה, לַצִּיָּה לַמִּדְבָּר. בְּלִי אֹמֶר וָנִיב, הַנֶּגְבָּה נַנְגִּיב הֵי, הֵי, הֵי, בַּנֶּגֶב כָּל רֶגֶב הוּא רֶנֶן וָשֶׂגֶב לַנֶּגֶב! הוֹי נֶגֶב, הוֹי נֶגֶב, אַתָּה מְאֻשָּׁר, עַל פְּנֵי כָּל אַרְצֵנוּ שִׁירְךָ זֶה יוּשַׁר. מִדָּן עַד בְּאֵר שֶׁבַע זֶה לָנוּ מְעַט הַזֶּמֶר יָרִיעַ מִדָּן עַד אֵילַת. נִשְׁזֹר לְךָ נֶגֶב שִׁירֵי תְּהִלָּה, אוֹתוֹ לֵיל הַסַּעַר הוּא רַק הַתְחָלָה. נוֹסִיף לְהַכּוֹת שָׁרָשִׁים בַּחוֹלוֹת, נַרְבֶּה יִשּׁוּבִים כִּי רַבִּים הַלֵּילוֹת. בְּלִי אֹמֶר וָנִיב...הוי נגב, הוי נגב, שבע-רוח וחול, הוי עור משנתך וצא במחול. מקלטה, מנסורה, זבלה, נחביר הולמים פטישים ובוקע השיר. ונס בתוך נס: מול מדבר ושמיים יוטע כאן פרדס, יוזרמו פלגי-מים - ודשא יוריק ויזהיב ההדר וקץ לשממה, לציה למדבר. בלי אומר וניב, הנגבה ננגיב הי, הי, הי, בנגב כל רגב הוא רנן ושגב לנגב! הוי נגב, הוי נגב, אתה מאושר, על פני כל ארצנו שירך זה יושר. מדן עד באר שבע זה לנו מעט הזמר יריע מדן עד אילת. נשזור לך נגב שירי תהילה, אותו ליל הסער הוא רק התחלה. נוסיף להכות שרשים בחולות, נרבה ישובים כי רבים הלילות. בלי אומר וניב...