אִם תֵּלֵךְ בָּרֶגֶל אוֹ שָׁעוֹת לְ"דָן" תַּמְתִּין פְּנֵה לְעֵץ הַדֶּקֶל, מִדָּרוֹם לִשְׁכוּנַת פְלוֹרֶנְטִין. יָפוֹ, שָׁם אֶת יָפוֹ, בֵּין רֵיחוֹת שֶׁל פָלָאפֶל תִּמְצָא, מַה שֶּׁהָיָה פֹּה, וְיֵשׁ עוֹד בְּיָפוֹ, לָכֶם אֲסַפֵּר בִּקְרִיצָה. כּוֹכָב מְרַטֵּט, בִּנְיָן מִתְמוֹטֵט, כָּךְ עֶרֶב יוֹרֵד, עַל יָפוֹ. אוֹרִים פַּנָּסִים, עַל כְּבִישִׁים עֲמוּסִים, תּוּרְכִּים וּפַרְסִים בְּיָפוֹ. צְרִיחֵי מִסְגָּדִים, קְהַל מִתְגָּרְדִים לְאַלְלָה סוֹגְדִים בְּיָפוֹ עִתּוֹן פּוֹלָנִי, וְז'וּרְנָל רוֹמָנִי, מוֹכֵר יְוָנִי, בְּיָפוֹ. כִּי עִיר זוֹ מְכֻשֶּׁפֶת קוֹרִים בָּהּ רַק נִסִּים - לֹא טָסָה בָּהּ רַכֶּבֶת, אַךְ יֶשְׁנָם פַּסִּים. דְּרָכִים מִתְפַּתְּלוֹת, שִׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת, פּוֹתְחוֹת בִּקְלָלוֹת בְּיָפוֹ. מַמָּשׁ תִּתְבַּלְבֵּל, הִיא אַחַת בַּתֵּבֵל, מִגְדָּל שֶׁל בָּבֵל זוֹ יָפוֹ. עַל חוֹף-יָם עוֹגֶבֶת, וְנָמֵל יֵשׁ בָּהּ קָטָן, כָּךְ רַק כָּאן יוֹשֶׁבֶת, עִיר עִבְרִית עִם תּוֹתָח רָמָאדָן. יָפוֹ, אַךְ זוֹהִי יָפוֹ בָּהּ חָדָשׁ בְּיָשָן מִתְעָרֵב, צְחוֹק בָּהּ וָדֶמַע, וְרַב בָּהּ הַצֶּנַע, אַךְ לֵב לָהּ לְיָפוֹ אוֹהֵב. הַשּׁוּק מִתְעוֹרֵר, בּוֹרֵחַ מוֹכֵר עִם בּוֹא הַשּׁוֹטֵר לְיָפוֹ. עוֹלוֹת נְחִירוֹת מִמָּלוֹן בְּלִי קִירוֹת שֶׁהֵן הַשְּׂדֵרוֹת שֶׁל יָפוֹ. בְּכִיּוֹת מְלוֹא גָּרוֹן, בָּמָה עַל אָרוֹן, זֶה הַתֵּאַטְרוֹן שֶׁל יָפוֹ. רוֹמְזִים שָׁם אוֹרוֹת וְרוֹמְזוֹת נְעָרוֹת שֶׁיֵּשׁ מַה לִּרְאוֹת בְּיָפוֹ. קוֹלְנוֹעַ צַר כַּזֶּרֶת, בּוֹ שְׁמוֹנִים תַּרְגּוּמִים, שֶׁהַתַּחֲרוּת עִם סֶרֶט בְּרִיצָה עוֹרְכִים. אַךְ כְּמוֹ פֹּה גַּם שָׁם אֶחָד הוּא הָעַם, עִבְרִי כָּל שָׂפָם בְּיָפוֹ. וְכָל לֵב מַרְעִיד, זֶה הָעַם הָאָחִיד, שֶׁשָּר בְּעִבְרִית עַל יָפוֹ.אם תלך ברגל או שעות ל"דן" תמתין פנה לעץ הדקל, מדרום לשכונת פלורנטין. יפו, שם את יפו, בין ריחות של פלאפל תמצא, מה שהיה פה, ויש עוד ביפו, לכם אספר בקריצה. כוכב מרטט, בנין מתמוטט, כך ערב יורד, על יפו. אורים פנסים, על כבישים עמוסים, תורכים ופרסים ביפו. צריחי מסגדים, קהל מתגרדים לאללה סוגדים ביפו עיתון פולני, וז'ורנל רומני, מוכר יווני, ביפו. כי עיר זו מכושפת קורים בה רק ניסים - לא טסה בה רכבת, אך ישנם פסים. דרכים מתפתלות, שבעים לשונות, פותחים בקללות ביפו. ממש תתבלבל, היא אחת בתבל, מגדל של בבל זו יפו. על חוף-ים עוגבת, ונמל יש בה קטן, כך רק כאן יושבת, עיר עברית עם תותח רמאדן. יפו, אך זוהי יפו בה חדש בישן מתערב, צחוק בה ודמע, ורב בה הצנע, אך לב לה ליפו אוהב. השוק מתעורר, בורח מוכר עם בוא השוטר ליפו. עולות נחירות ממלון בלי קירות שהן השדרות של יפו. בכיות מלוא גרון, במה על ארון, זה התיאטרון של יפו. רומזים שם אורות ורומזות נערות שיש מה לראות ביפו. קולנוע צר כזרת, בו שמונים תרגומים, שהתחרות עם סרט בריצה עורכים. אך כמו פה גם שם אחד הוא העם, עברי כל שפם ביפו. וכל לב מרעיד, זה העם האחיד, ששר בעברית על יפו.