חַיָּלִים, חַיָּלוֹת, מִתְלַבְּטִים בַּלֵּילוֹת מַה לַּעֲשׂוֹת, מַה לַּעֲשׂוֹת, מַה לַּעֲשׂוֹת אִם קָרוֹב הַשִּׁחְרוּר, פֹּה מַתְחִיל הַבֵּרוּר מַה לַּעֲשׂוֹת אוֹ לַחֲדֹל אוֹ לִהְיוֹת הַמּוֹלֶדֶת קוֹרֵאת, אַךְ מַסְפִּיק בְּהֶחְלֵט בַּצָּבָא לְהַמְשִׁיךְ לְשָׁרֵת אַךְ יֶשְׁנוֹ גַּם מַצְפּוּן וְשָׂכָר דֵּי הָגוּן וּבְכֵן לְהִכָּנֵס אוֹ לָצֵאת? לַחְתֹם אוֹ לֹא לַחְתֹם זֹאת הִיא הַשְּׁאֵלָה פֹּה אָכֵן זֶה סְבַךְ הַיּוֹם וּמִי יִתֵּן עֵצָה פֹּה? כֵּן אוֹ לֹא, כֵּן אוֹ לֹא – אֵין מִלָּה גּוֹאֶלֶת כֵּן אוֹ לֹא, כֵּן אוֹ לֹא – הַשְּׁאֵלָה נִשְׁאֶלֶת לַחְתֹם אוֹ לֹא לַחְתֹם זֹאת הִיא הַשְּׁאֵלָה פֹּה מָתַי סוֹף סוֹף נֵדַע פֹּה לַחְתֹם אוֹ לֹא לַחְתֹם? מָה אִכְפַּת לִי צָבָא, הָעִקָּר אַהֲבָה מְחַכָּה לוֹ אַחַת יֹפִי חַי! מֵאוֹתָהּ הַסִּבָּה אֶשָּׁאֵר בַּצָּבָא שֶׁתִּמְצָא לָהּ אַחֵר, הַלְּוַאי! בֶּאֱמֶת הוּא מִסְכֵּן, מִשְׁתַּחְרֵר, מִתְחַתֵּן מֵחַד-גַדְיָא אַחַת לַשְּׁנִיָּה הַמַּצָּב הוּא עָדִין אוֹ אָהֶער אוֹ אָהִין וּבְכֵן שׁוּב אוֹתָהּ שְׁאֵלָה: לַחְתֹם אוֹ לֹא לַחְתֹם...חיילים, חיילות, מתלבטים בלילות מה לעשות, מה לעשות, מה לעשות אם קרוב השחרור פה מתחיל הבירור מה לעשות או לחדול או להיות המולדת קוראת אך מספיק בהחלט בצבא להמשיך לשרת אך ישנו גם מצפון ושכר די הגון ובכן להיכנס או לצאת? לחתום או לא לחתום זאת היא השאלה פה אכן זה כך היום ומי ייתן עצה פה כן או לא, כן או לא, אין מילה גואלת כן או לא כן או לא השאלה נשאלת לחתום או לא לחתום זאת היא השאלה פה מתי סוף סוף נדע פה לחתום או לא לחתום מה אכפת לי צבא, העיקר אהבה מחכה לו אחת יופי חי! מאותה הסיבה אשאר בצבא שתמצא לה אחר, הלוואי! באמת הוא מסכן, משתחרר מתחתן מחד גדיא אחת לשניה המצב הוא עדין או אהער או אהין ובכן שוב אותה שאלה לחתום או לא לחתום...