לֹא יוֹעִיל פְּסַק-דִּין שֶׁל רֶשַׁע, לֹא יַשְׁפִּיעַ בִּמְאוּם; לֹא הָיָה כָּאן כָּל דְּבַר-פֶּשַׁע, לֹא הָיָה, נִדְמֶה לִי, כְּלוּם... יֵשׁ זַכַּאי וְיֵשׁ אָשֵׁם פֹּה. יֵשׁ גִּמְגּוּם וְיֵשׁ דְבַר טֶמְפּוֹ, יֵשׁ דַּיְקָן וְיֵשׁ בַּטְלָן; יֵשׁ אֱמֶת גַּם כָּאן, גַּם כָּאן... אֵין פְּרוֹבְּלֵמָה פֹּה חָלִילָה; אֵין נֶאֱשָׁם וְאֵין פְּרַקְלִיט; אֵין לִשְׁפֹּט, כִּי לֹא נוֹעִילָה - אֵין יוֹדֵעַ לְהַחְלִיט...לא יועיל פסק-דין של רשע, לא ישפיע במאום; לא היה כאן כל דבר-פשע, לא היה, נדמה לי, כלום... יש זכאי ויש אשם פה. יש גמגום ויש דבר טמפו, יש דיקן ויש בטלן; יש אמת גם כאן, גם כאן... אין פרובלמה פה חלילה; אין נאשם ואין פרקליט; אין לשפוט, כי לא נועילה – אין יודע להחליט...