בַּצָּרָתָה לִּי קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי. אַדֹנָי הַצִּילָה נַפְשִׁי מִשְּׂפַת-שֶׁקֶר מִלָּשׁוֹן רְמִיָּה. מַה-יִּתֵּן לְךָ וּמַה-יֹּסִיף לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָּה. חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים עִם גַּחֲלֵי רְתָמִים. אוֹיָה-לִי כִּי-גַרְתִּי מֶשֶׁךְ שָׁכַנְתִּי עִם-אָהֳלֵי קֵדָר. רַבַּת שָׁכְנָה-לָּהּ נַפְשִׁי עִם שׂוֹנֵא שָׁלוֹם. אֲנִי-שָׁלוֹם וְכִי אֲדַבֵּר הֵמָּה לַמִּלְחָמָה.בצרתה לי קראתי ויענני אדוני הצילה נפשי משפת שקר מלשון רמיה מה ייתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה חיצי גיבור שנונים עם גחלי רתמים אויה לי כי גרתי משך שכנתי עם אוהלי קדר רבת שכנה לה נפשי עם שונא שלום אני שלום וכי אדבר המה למלחמה

מקור: "אברהם צבי אידלזון: שירי ציון חלק ב' - זמירות למקהלה", הוצאת המחבר, 1908, עמוד 12-14