ארץ חמדה, ארץ הוד! משוש עיניי, משוש ליבי! לך נכספה נפשי מאוד, עוז חיי את ותקוותי! תועה אני שנות אלפיים, רגלי מעמל, הה, עייפו! בקצות תבל בירכתיים, על הרי חושך יתנגפו. אך בך בעוניי און מצאתי, כל שברי את, כל נחמתי!! ארץ חמדה... אותך חמד לשבתו האל, עליך כל הודו השפיע: זבול קודשו והאריאל, עלי מרום ציון יופיע! בניך ממרחק נהרו, בך שמחו ויתפארו! ארץ חמדה... מה נשגבו אמרי חוזייך, בקדש חזיון יה ישורו! ומה אמיץ לב גיבורייך, אויב יניסו – לא יגורו! ועת חכמי תבל נועדים, חכמי ציון מאוד נכבדים! ארץ חמדה... בהשקט, בטח בך ישבו, בני ישורון יקירייך: לא ראו רע ולא דאבו, במלוא רוחבך מאושרייך! יבול ומגד בך שפעו, נפשם מלאו וישבעו! ארץ חמדה... עלי כסאו ישב מלככי, הדר ועוז לו באדירים: צירי עמים באו תוככי, וסוחרי ארץ העשירים; כיפי תבל בימי האביב, יקר תפארה לך מסביב! ארץ חמדה... הה! חם לבי עת אזכרכי, דמעות מעיניי פרצו: חלף חנכי, הדרכי, פריצי חיות בך רבצו, ואני כצל קודר אלכה, נבזה נכאה, אומלל, חלכה. ארץ חמדה... אל תיראי ציון, אל תפחדי! כי עוד לביצרון תשובי! בצעדי עוזך תצעדי! עם עמך תפרחי, תנובי! שובי ציון, למנוחיכי, כי יה גמל עליכי! ארץ חמדה...

פרסום בדיד משנת 1915