הקטן
גופן
הגדל
גופן

 
יום הדין גדול

פתיחה בנגן חיצוני

מילים: לא ידוע
תרגום/נוסח עברי: חיים חפר (פיינר)
לחן: לא ידוע
שנת כתיבה: ינואר 1944

יוֹם הַדִּין גָּדוֹל...
סָרָגוֹסָה סָרָגוֹסָה יַא מוּחַמָּד
אָה...

הַמַּתְבֵּן שֶׁל מִזְרָע עוֹלֶה בָּאֵשׁ!

יוֹם הַדִּין גָּדוֹל...
יום הדין גדול
סרגוסה סרגוסה יא מוחמד
אה...

המתבן של מזרע עולה באש!

יום הדין גדול...


המקור

יוֹם הַדִּין גָּדוֹל...
סֵרַסְנוּךָ, סֵרַסְנוּךָ, יַא מוּחַמֶּד!
אָה...

יוֹם הַדִּין גָּדוֹל...
בְּלִי נַרְקוֹזָה, בְּלִי נַרְקוֹזָה, יַא מוּחַמֶּד!
אָה...

יוֹם הַדִּין גָּדוֹל...
הַבֵּיצִים בִּסְפִּירִיטִיגְנוֹזָה, יַא מוּחַמֶּד!
אָה...
יום הדין גדול...
סירסנוך סירסנוך יא מוחמד
אה...

יום הדין גדול...
בלי נרקוזה בלי נרקוזה יא מוחמד
אה...

יום הדין גדול...
הביצים בספיריטיגנוזה יא מוחמד
אה...


 פרטים נוספים
ביצוע: ותיקות מקהלת משמרות
שנת הקלטה: 5.10.2009
מקור: אתר זֶמֶרֶשֶׁת
מנדולינה: עליזה נגר
גיטרה: חן בניאן

 



על השיר

שילוב המשפט "המתבן של מזרע עולה באש" כנשמע בביצוע ותיקות משמרות מופיע גם בהקלטה בתקליט "שירים שגם אמא ואבא שרו" (1982).

השיר נכתב בעקבות מקרה אמתי המתואר באתר הפלמ"ח:

פגיעות בעלות אופי מיני של ערבים בנשים יהודיות עוררו זעם, וגררו את מִפקדת ההגנה ומטה הפלמ"ח לפעולות בלתי שגרתיות, ואף קיצוניות באכזריותן. במקרה אחד - סירוס אנס, ובמקרה שני - הריגה של אנס.

בשלהי שנת 1943 אירעו בעמק בית-שאן מקרי תקיפה אחדים של בנות קיבוצים מהאזור על רקע מיני. הגדישה את הסאה תקיפה של צעיר וצעירה מקיבוץ נווה-איתן בידי צמד ערבים: אחד התוקפים איים בנשק על הבחור, בעוד השני אונס את הבחורה. האונס גרם לסערה ביישובי העמק.

במפקדת ההגנה ובש"י (שירות הידיעות - המודיעין של האירגון) התקיים ויכוח נוקב בדבר הדרך הראויה לתגובה. הרעיון להרוג את האנס נשלל, בטענה שהעונש יגרור גאולת דם ולא ישיג את מטרתו. העונש שנבחר היה סירוס, על-פי העיקרון "עין תחת עין", שדומה לו מצוי גם בחוק המוסלמי, הקובע כי יד שגנבה – תיקטע. מקבלי ההחלטה סברו שחריגותו ואכזריותו של העונש יעבירו את המסר הנכון ויעוררו את ההדים המקווים מבלי לגרום לתגובה אלימה מהצד הערבי. שאול אביגור אישר את הפעולה, לאחר שהמומחים לענייני ערבים במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית שכנעו אותו בחיוניותה.

ביצוע משימת הסירוס הוטל על הפלמ"ח. סגן מפקד הפלמ"ח, יגאל אלון, מינה בינואר 1944 את נחום שריג, מפקד פלוגה א', כאחראי לפעולה. שריג בחר לביצוע המשימה את יוחאי בן-נון כמפקד, והלה צירף אליו את עמוס חורב ואת יעקובה כהן, איש המחלקה הערבית. ההנחיה לחולייה הייתה שבעקבות הסירוס ייוותר האנס בחיים ויסתובב עם מומו, למען יראו וייראו.

שלושת המבצעים קיבלו מרופא קופת-חולים בעפולה הדרכה מדויקת כיצד לבצע את הניתוח. מנקודת מבטם של מקבלי ההחלטה על הסירוס, שיקפו ההכנות לקראתו את המגמה ליישמו תוך הקפדה על גישה הומנית.

לאחר שנאסף מידע אודות האנס, שהתפאר במעשיו בפומבי, אותר הבית בו גר ונקבעה תכנית הפעולה. בהתאם לתכנית, היה כהן צריך לפתות את האיש בערמה לצאת מביתו, ואז אמורים היו בן-נון וחורב להשתלט עליו, להביאו אל מתחת לגשר הרומי הסמוך לבית-שאן, לבצע את הסירוס ולסגת בדרך שאובטחה בידי שני חברי פלמ"ח.

שלושת חברי החוליה הגיעו לבית-שאן בשעות הערב של אחד מימי חודש ינואר 1944, כשהם מחופשים לערבים. הם הסתתרו בקרבת בית האנס, ולאחר שהוא נכנס אליו, פרצו באקדחים שלופים פנימה. חברי החוליה התחזו כמבריחי נשק שבאו מסוריה ומנסים למצוא את ביתו של נכבד היישוב. בהתאם לתביעתם, הצטרף האנס לבן-נון וחורב, כדי לסייע בידם לכאורה לאתר את בית הנכבד, בעוד כהן נותר מאחור בבית האנס על-מנת להרגיע את דייריו לנוכח ההתפרצות הפתאומית ולוודא כי אינם חושדים במאום.

בן-נון וחורב הובילו את האנס באיומי נשק אל מתחת לגשר הרומי השוכן בכניסה לבית-שאן וביצעו את הסירוס. כהן יצא מבית האנס והצטרף ליתר חברי החוליה, שנסוגו בשלום לקיבוץ בית-השיטה.

למחרת נודע שהאנס המסורס נמצא בחיים והועבר לטיפול רפואי בבית חולים. הרופא שהדריך את החוליה, ביקר בבית החולים ומצא כי לא נשקפת סכנה לחייו. חברי הפלמ"ח הדביקו כרוזים בחוצות בית-שאן, שהבהירו כי הפעולה בוצעה בידי הפלמ"ח, כעונש על מעשה האונס. כעבור ימים אחדים ביקר כהן בבית-שאן על-מנת להתרשם מהלוך הרוחות ביישוב בעקבות הסירוס. הצעירים תבעו נקמה אך המבוגרים הביעו שביעות רצון מהעונש שכן האונס המיט עליהם חרפה.

בעקבות הצלחת המבצע, הוחלט בהגנה להגיב גם כנגד תקיפה מינית שאירעה שנתיים לפני כן באזור הצפון, עת נאנסו אם ובתה בידי שני ערבים: שוטר מטבריה וצעיר מצפת. הפעם הוחלט להרוג את האנסים. חברי פלמ"ח, ובכללם חברי המחלקה הערבית, היו מעורבים במעקב ובביצוע גזר דין המוות של הצעיר מצפת. משנודע לשוטר מטבריה על מות שותפו לפשע, נמלט לעבר-הירדן. בשלבים שונים של פעילות זו השתתפו המסתערבים סעדיה עמרני, יעקובה כהן, אבו-סחה (שמו המלא טרם הותר לפרסום), יאיר הררי ושמעון הרוש.

פרשת האונס והסירוס בעמק בית-שאן הייתה לאחד מהצ'יזבטים הידועים בתולדות הפלמ"ח. חיים חפר כתב בעקבותיה את השיר: "סירסנוך, יא מוחמד", ששרו הלוחמים בנעימה מזרחית, בסלסולים ובריקוד מסביב למדורה.


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת evyatar@zemereshet.co.il.




© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם