קָדְרוּ שָׁמַיִם בְּבֹקֶר קַר, גֶּשֶׁם תּוֹפֵף עַל שְׁמָשׁוֹת. רֶטֶט שְׂפָתַיִם, חִיּוּךְ כֹּה מַר, צְחוֹק בְּעֵינַיִם דּוֹמְעוֹת. רְצִיף רַכֶּבֶת, פָּנָס חִוֵּר, בְּתַחֲנָה עֲזוּבָה. אֵשׁ וְשַׁלְהֶבֶת בְּלֵב בּוֹעֵר, כִּי הַפְּרֵדָה עֲצוּבָה. אַל נָא תֹּאמַר לִי שָׁלוֹם אֱמֹר רַק לְהִתְרָאוֹת, כִּי מִלְחָמָה הִיא חֲלוֹם טָבוּל בְּדָם וּדְמָעוֹת. וְאֵין עוֹד שַׁחַר לְיוֹם מָה עֲגוּמִים הַלֵּילוֹת, עַל כֵּן אַל נָא תֹּאמַר שָׁלוֹם אֱמֹר רַק לְהִתְרָאוֹת. קוֹפְאוֹת יָדֶיךָ, אוֹתָן אֲנַשֵּׁק מָחוֹג דּוֹהֵר עַל שָׁעוֹן. חָוְרוּ פָּנֶיךָ, גָּרוֹן חוֹנֵק, כֵּן, זֶהוּ צְלִיל אַחֲרוֹן. שִׁמְשָׁה נוֹפֶלֶת, עוֹד נְשִׁיקָה, הַגַּלְגַּלִּים כְּבָר חוֹרְקִים. יָד מְנַפְנֶפֶת, וּבִלְחִישָׁה אוֹסִיף עוֹד כַּמָּה מִלִּים. אַל נָא תֹּאמַר לִי שָׁלוֹם...קדרו שמיים בבוקר קר, גשם תופף על שמשות. רטט שפתיים, חיוך כה מר, צחוק בעיניים דומעות. רציף רכבת, פנס חיוור, בתחנה עזובה. אש ושלהבת בלב בוער, כי הפרידה עצובה. אל נא תאמר לי שלום אמור רק להתראות, כי מלחמה היא חלום טבול בדם ודמעות. ואין עוד שחר ליום מה עגומים הלילות, על כן אל נא תאמר שלום אמור רק להתראות. קופאות ידיך, אותן אנשק מחוג דוהר על שעון. חוורו פניך, גרון חונק, כן, זהו צליל אחרון. שמשה נופלת, עוד נשיקה, הגלגלים כבר חורקים. יד מנפנפת, ובלחישה אוסיף עוד כמה מילים. אל נא תאמר לי שלום...