רֹנּוּ גִּיל זֶה נֵר אֱלוֹהַּ שִׁיר מִזְמוֹר לִקְרַאת חֶדְוָה! בִּלְבָבוֹת שְׁכוּרֵי-שַׁלְהֶבֶת נִתְיַצֵּב עַל סַף נָוָהּ. יַד קְסָמֶיהָ מְאַחֶדֶת אֶת אֲשֶׁר הַחֹק יַפְרִיד; כָּל בְּנֵי-אָדָם אַחִים הֵם בַּאֲשֶׁר כְּנָפָהּ תַּמְרִיא. מִי אֲשֶׁר הִשְׂכִּיל בָּאָרֶץ לְחָבֵר חָבֵר הֱיוֹת; מִי יִמְצָא רַעְיָה אוֹהֶבֶת – יִתְמַזֵּג בְּמִצְהָלוֹת! בֵּין אִם גַּם אַחַת רַק נֶפֶשׁ לְנַפְשׁוֹ קָנָה – יִשְׂמַח, אַךְ אֲשֶׁר יֶחְסַר כָּל אֵלֶּה יֵשְׂט הַצִּדָּה, יִתְיַפַּח!רונו גיל זה נר אלוה שיר מזמור לקראת חדווה. בלבבות שכורי שלהבת נתייצב על סף נווה. יד קסמיה מאחדת את אשר החוק יפריד. כל בני אדם אחים הם באשר כנפה תמריא. מי אשר השכיל בארץ לחבר חבר היות; מי ימצא רעיה אוהבת – יתמזג במצהלות! בין אם גם אחת רק נפש לנפשו קנה ישמח אך אשר יחסר כל אלה ישט הצדה, יתייפח.