|
מילים: עזר ויצמן, לא ידוע, רבקה שאטן-פקר
לחן: יואל אנגל (טקסטים נוספים בלחן זה)
|
|
פרטים נוספים
הלחן לקוח משיר יידי שתורגם תחילה בידי ש. בן-ציון בשם "בסופת השלג". גם השיר המקורי הוא שיר חורף.
אשר גלעד מעיד כי למד את השיר בגן הילדים שבדגניה א' בגיל 5-4, מהגננת רבקה שאטן-פקר. לפי דברים שסיפרה לו לימים בתו צילה [ראו "סיפור שיר" להלן] אמה עצמה חיברה את המילים. אמינותה של עדות זו מוטלת בספר, כמו גם אמינותו של ייחוס חלופי המובא בעיתון "העולם הזה", גליון 2143 (איש השנה תשל"ח), 27.9.1978, עמ' 23. שם מסופר כי עזר ויצמן כתב שיר בגן הילדים [כנראה בחיפה], ומובאת גרסה של הבית השני בלבד. כמו כן נכתב שם כי "כיום מכחיש עזר בתוקף שכתב את ה"טה-רה-לה-לה". מתקבל הרושם שהכותב (אורי אבנרי, או תחקירן מטעמו) הכיר את הבית הזה עם מנגינה, וזו מנגינה שונה שבה יש מקום לשורה "טה-רה-לה-לה".
כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.
מתוך "זוטות לחנוכה", כתב אשר גלעד בעלון קיבוץ דגניה א', דצמבר 2012:
רבקָה שָטָן-פֶּקֶר המטפלת מלמדת שיר חנוכה חדש
ערב חנוכה חורפי בדגניה. אנו, שלושים ילדי "הסוכה הגדולה", סיימנו לאכול את ארוחת הערב. עוד מעט יגישו לשולחן לביבות חנוכה וסופגניות, וההתרגשות רבה. רבקה, המטפלת שלנו, עומדת ופניה אלינו: "ילדים, אני אלמד אתכם שיר חדש לחנוכה שהבאתי מפולין. המנגינה ידועה, אבל המילים הן של משורר בלתי ידוע. והן מתאימות לתקופה הקשה. אנחנו נמצאים במאורעות הדמים, כשכנופיות הערבים תוקפות אותנו בכל הארץ". היא כתבה על הלוח את המילים וקראה בקול רם:
הַחוֹרֶף הִגִיעַ הַחוֹרֶף כְּבָר בָּא בְּלִוְיַת אוֹרֵחַ, חַג הַחֲנוּכָּה, בְּלִוְיַת אוֹרֵחַ, חַג הֲחֲנוּכָּה. יְהוּדָה הַמַכַּבִּי יְהוּדָה הַגִיבּוֹר הִכְרִיחַ אֶת שוֹנְאֵינוּ לַסֶגֶת אָחוֹר, הִכְרִיחַ אֶת שוֹנְאֵינוּ לַסֶגֶת אָחוֹר. פַּך שֶמֶן מָצְאוּ פַּך שֶמֶן קָטָן, שְמוֹנָה יָמִים אוֹר וַחוֹם נָתַן, שְמוֹנָה יָמִים אוֹר וַחוֹם נָתַן.
אחר כך רבקה שרה את השיר במנגינה מוכרת, וכשסיימה היא הודיעה: "ילדים, כולם שרים עכשיו, ואתה, אשר שמטרלינג, אני רוֹאָה לך בעיניים שאתה לא רוצה לשיר, אז אוי ואבוי לך". כמובן שנבהלתי והצטרפתי לשירה. כשסיימנו אמרה רבקה בחיוך: "נחשו, ילדים, מי חיבר את השיר היפה הזה?" ניסינו לנחש ולא הצלחנו, והשיר הפך לאחד השירים האהובים עלינו בימי חנוכה. כאן המקום לציין ששיר ילדים זה הוא אחד הראשונים שרואה בגבורת יהודה המכבי האדם את הסיבה לניצחון החשמונאים ולא מייחס את הניצחון לנסים ונפלאות כתופעה אלוהית. בזה הוא הקדים את השיר "אנו נושאים לפידים" מאת המשורר זאב, שאומר בו בבירור: נס לא קרה לנו. פח שמן לא מצאנו… לאחר שנים, כשבגרנו, גילתה לנו צילה, הבת של רבקה, שאימא שלה חיברה את מילות השיר.
