לאט עולה השחר

לְאַט לְאַט עוֹלֶה הַשַּׁחַר, רוּחוֹת חוֹלְפוֹת בַּיַּעַר. כָּל אֱמוּנוֹת תְּפֵלוֹת יִמּוֹגוּ, מִפְּנֵי הַתְּבוּנָה יִסּוֹגוּ. עֲלִי עֲלִי הַשֶּׁמֶשׁ, לִבְנֵי אָדָם אֶת הַנָּתִיב הָאִירִי. הֲפִיצִי אוֹר עַל פְּנֵי הָאָרֶץ. הִפְכִי אָדָם לְבֵן אֵלִים, בְּכֹחַ יְצִירָה מַפְעִים. לאט לאט עולה השחר רוחות חולפות ביער כל אמונות תפלות יימוגו מפני התבונה ייסוגו עלי עלי השמש לבני אדם את הנתיב האירי הפיצי אור על פני הארץ הפכי אדם לבן אלים בכוח יצירה מפעים

מספרת המתרגמת: בתום לימודי התעודה שלי בארצות הברית חזרתי לארץ, לרחובות, ודי מהר התקבצו סביבי תלמידי פסנתר. בתוכניתי היה להעניק לתלמידים השכלה מוסיקלית רחבה, ובניתי תכנית שש שנתית, שבה, מלבד הנגינה בפסנתר נקדיש כל שנה בתחום אחר בעולם המוסיקה: כלי המוסיקה, גדולי המלחינים, תולדות המוסיקה, צורות בעולם המוסיקה, יצירות מופת והמוסיקה של המאה ה-20. לשם כך היינו מתאספים פעם בחודש לשיעור משותף, שבו היינו לומדים את אחד הנושאים הללו, ובסוף השנה (1966) כתבתי מחזה מוסיקלי שבתוכו היו שזורים קטעי הנגינה של התלמידים, קטעי השירה וכמובן קטעי משחק. הטרצט של מוצרט היה חלק מההצגה שסיכמה את הנושא "יצירות מופת". שם ההצגה "מנגינת הפלאים", ובה האביר ונושא כליו יוצאים לחפש את מנגינת הפלאים, בדרכם ביער הם מסתבכים בשבילים המתפתלים, ואז מופיעים שלושת המלאכים (או הנערים) ושרים את הטרצט של מוצרט ומראים להם את הדרך אל מנגינת הפלאים. ההצגה הוצגה ברחובות פעמיים ולימים בקונסרבטוריון בירושלים, ופעם באקדמיה בתל אביב ופעם באקדמיה בירושלים.

ראו את הטרצט בתרגום דב שי.

מתוך המחזה שנכתב על ידי סמדר כרמי גיברמן