מסביב צלמוות - זֶמֶרֶשֶׁת

מִסָּבִיב צַלְמָוֶת, צְחוֹק שָׂטָן מֵרִיעַ – אֲנַחְנוּ בְּנֵי-אַלְמָוֶת, רוּחֵנוּ לֹא יַכְנִיעַ. לֹא, לֹא כִּי רוּחֵנוּ הֵן נֶחְצָב מִצּוֹר, וְתָמִיד יִצְמָא לִבֵּנוּ לְחֹפֶשׁ וְשִׁחְרוּר. דּוּשָׁה בְּשַׂר גּוּפֵנוּ, הַתַּלְיָן עַז-מֵצַח, אַךְ בְּתוֹךְ לִבֵּנוּ לְךָ נָבוּז עַד נֵצַח. כֵּן, כֵּן כִּי נָבוּז לְכָל שׂוֹנֵא וָצָר, כִּי בְּתוֹךְ הַדָּם גָּנוּז הַצַּו שֶׁל "אֵין דָּבָר". אִם סְגַרְתָּנוּ שֶׁבִי, שַׂמְתָּ נְחֻשְׁתַּיִם, הֵן רוּחֵנוּ צֶבִי, הוֹמָה לִירוּשָׁלַיִם. חַי, חַי וְכַבִּיר עוֹד רוּחַ בֶּן-כּוֹכָב, מִצִּיּוֹן וְעַד סִיבִּיר עוֹבֵר הוּא בַּלֵּבָב...מסביב צלמות צחוק שטן מריע אנחנו בני אלמוות רוחנו לא יכניע לא לא כי רוחנו הן נחצב מצור ותמיד יצמא ליבנו לחופש ושחרור דושה בשר גופנו התליין עז מצח אך בתוך ליבנו לך נבוז עד נצח כן כן כי נבוז לכל שונא וצר כי בתוך הדם גנוז הצו של אין דבר אם סגרתנו שבי שמת נחושתיים הן רוחנו צבי הומה לירושלים חי חי וכביר עוד רוח בן כוכב מציון ועד סיביר עובר הוא בלבב

מילים: ישראל יברוביץ
לחן: דוד בייגלמן
כתיבה: 1940

מִסָּבִיב צַלְמָוֶת,

צְחוֹק שָׂטָן מֵרִיעַ –

אֲנַחְנוּ בְּנֵי-אַלְמָוֶת,

רוּחֵנוּ לֹא יַכְנִיעַ.

לֹא, לֹא כִּי רוּחֵנוּ

הֵן נֶחְצָב מִצּוֹר,

וְתָמִיד יִצְמָא לִבֵּנוּ

לְחֹפֶשׁ וְשִׁחְרוּר.

דּוּשָׁה בְּשַׂר גּוּפֵנוּ,

הַתַּלְיָן עַז-מֵצַח,

אַךְ בְּתוֹךְ לִבֵּנוּ

לְךָ נָבוּז עַד נֵצַח.

כֵּן, כֵּן כִּי נָבוּז

לְכָל שׂוֹנֵא וָצָר,

כִּי בְּתוֹךְ הַדָּם גָּנוּז

הַצַּו שֶׁל "אֵין דָּבָר".

אִם סְגַרְתָּנוּ שֶׁבִי,

שַׂמְתָּ נְחֻשְׁתַּיִם,

הֵן רוּחֵנוּ צֶבִי,

הוֹמָה לִירוּשָׁלַיִם.

חַי, חַי וְכַבִּיר

עוֹד רוּחַ בֶּן-כּוֹכָב,

מִצִּיּוֹן וְעַד סִיבִּיר

עוֹבֵר הוּא בַּלֵּבָב...

עברית Кириллица Latin IPA (Std) IPA (Sepharadic)

מילים בשפת המקור (יידיש)

יידן שמידן, זינגען -

זינגען איז דער עיקר!

גליִען פֿײַערצונגען,

שפּריצן פֿײַערשטיקער.

רעפֿריין:

העי-העי, וווֹיל דעם שמידער,

וווֹיל איז אים און גוט!

זײַנע שטאָל- און אײַזן-לידער

צינדן אָן דאָס בּלוט!

מענטשן, נעבעך, בלינדע,

אין דער פֿינצטער טאַפּן –

דאַרף מען זיי אַצינדער

פּאָדקעוועס צוקלפּן...

רעפֿריין:

העי-העי, וווֹיל דעם שמידער,

וווֹיל איז אים און גוט!

זײַנע שטאָל- און אײַזן-לידער

צינדן אָן דאָס בּלוט!

פרטים נוספים

ביצוע:

הקישור הועתק

מקהלה לא מזוהה

שנת הקלטה: 195X

ההקלטה אותרה על סליל ישן במכון ז'בוטינסקי והומרה לפורמט דיגיטלי בידי בנג'מין רוט. תודה לגרשון סתיו.

נשמח לקבל מידע על ההקלטה.

דברי המשורר (מתוך מאמר ב"מעוז", בטאון בית"ר בארץ ישראל, 8.2.1971):

[...] היינו מזדמנים לעתים – 'הציונים' – באחת מפינות הצריף ומשיחים, מעלים זיכרונות או מביעים דעות וכיסופים לעתיד. בעיקר היינו שרים, בלחש, שירים, שירי –ציון. ואין דבר המרגש ומביא לדמעות כמו שיר, המושר במחתרת [...] בימים ההם התחילו צצות במוחי מילים חדשות של שיר, שעוד לא היה קיים. כנראה, שמשהו היה חסר לי בשירים הישנים, משהו לא סיפק את רוחי. והמילים החדשות צצות ומנקרות במוחי [...] לא היה לי עט או עיפרון ואף פיסת נייר הייתה דבר יקר המציאות. וגם לא היה צורך בזה: דברים כאלה מוטב שלא יירשמו על גבי נייר, כי עלולים להיות בנפש הכותב.

ובכן, צצו המילים ועלו בראשי, כשאני מלטש אותן, מחבר לחרוזים, עד שהפכו לשיר. הייתה מנגינה משיר אידי שחיבבתי והיא נראתה לי מתאימה למילים של שירי החדש וכך "פיזמתי" לי את המילים במסגרת המנגינה הזאת. (זהו השיר "יידן שמידן" לפי המנגינה של דוד בייגעלמאן). שיננתי לעצמי בלחש את השיר בכמה לילות על משכבי, עד שזכרתיו והיה שגור בפי כהלכה. אחר כך "גיליתי" את דבר השיר לכמה מחבריי והיינו שרים אותו בלחש, כשהיינו מזדמנים יחדיו, והוא הפך בשבילנו מעין המנון [...]"

(תודה לגרשון סתיו, חוקר שירי בית"ר והמחתרות)

כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.

במאמרו "בטייגת סיביר הקפואה נכתב פיוט מרגש שכולו געגוע לציון" דן גרשון סתיו, חוקר שירי בית"ר והמחתרות, בשירים הבאים:

המאמר פורסם בעיתון "האומה" בעריכת יוסי אחימאיר, גליון 227.

עדכון אחרון: 16.06.2023 19:21:42