דרכו האחרונה

הוּא הָלַךְ לִפְנֵיהֶם כֹּה שָׁקֵט כְּמוֹ לֶחָג הוּא כִּוֵּן צְעָדָיו. "אָנָּא אָן זֶה נֵלֵכָה כָּעֵת"? שׁוֹאֲלִים וּתְמֵהִים יְלָדָיו. "אֲנַחְנוּ יוֹצְאִים לַחָפְשִׁי, רְאוּ: הַשַּׁעַר נִפְתָּח לִרְוָחָה. לֹא לִבְכּוֹת, רַק לָשִׁיר, רַק לָשִׁיר שִׁירֵי חַג וְשִׁירִים שֶׁל שִׂמְחָה. וְהָרְחוֹב הִתְפָּרֵשׂ כְּמוֹ מַרְבַד לְרַגְלֵי יְלָדִים יְחֵפִים הַשָּׁרִים "אֵינֶנּוּ לְבַד" צוֹעֲדִים לַנּוֹפִים הַיָּפִים. כִּי הַדּוֹקְטוֹר הוּא לֹא יַעֲזֹב יְלָדָיו הוֹלְכִים כָּאן כֻּלָּם הוּא אִתָּנוּ הוֹלֵךְ עַד הַסּוֹף הוּא אִתָּנוּ לָעַד לְעוֹלָם.הוא הלך לפניהם כה שקט כמו לחג הוא כיוון צעדיו אנא אן זה נלכה כעת שואלים ותמהים ילדיו אנחנו יוצאים לחופשי ראו השער נפתח לרווחה לא לבכות רק לשיר שירי חג ושירים של שמחה והרחוב התפרש כמו מרבד לרגלי ילדים יחפים השרים איננו לבד לבד צועדים לנופים היפים כי הדוקטור הוא לא יעזוב ילדיו הולכים כאן כולם הוא איתנו הולך עד הסוף הוא איתנו לעד לעולם