אצבע משולשת

מן התוכנייה כותרת: אֶצְבַּע מְשֻׁלֶּשֶׁת (פִּזְמוֹרוֹת) הַב לִי זֶמֶר, הַב מִזְמוֹר לְהָנִיס יֵאוּשׁ, כִּי – בְּעִבְרִית זֶה מִין "פִּזְמוֹר", בְּרוּסִית: "טְשַׁסְטוּשְׁקִי" הוּא תּוֹסֵס, אֲבָל פָּשׁוּט, כְּמַשְׁקֶה גָּזוֹזִי: הוּא חֶצְיוֹ מָלֵא פִּטְפוּט וְחֶצְיוֹ סֶרְיוֹזִי. הַקָּפֶה מַשְׁקֶה טוּרְקִי, וְהַתֵּה הוּא סִינִי. יֵשׁ לִי חֵשֶׁק עֲנָקִי לְבָחוּר חַמְסִינִי. מַה זֶּה חֹמֶץ בְּסֻכָּר, זִיפְת בְּשֶׁמֶן־זַיִת? – אִם אֲנִי הוּא קְצִין בֵּיתַ"ר… – וְאֲנִי מַפָּאִ"ית… הוּא לַשָּׁוְא חָבַשׁ בֶּרֶט, שָׁר לִי “הַכְנִיסִינִי”. אֵין זֶה שִׁיר, כִּי אִם דֶּקְרֶט, מַמָּשׁ מוּסוֹלִינִי. יֵשׁ לָהּ הַצְלָחָה גְּדוֹלָה – מַמָּשׁ הִתְפַּקַּעְתִּי. בַּחוּרִים בָּאִים אֶצְלָהּ בְּלִי סֶרְטִיפִיקָטִים. עַל עַצְמִי רַק לִי שְׁלִיטָה, וַאֲנִי אוֹמֶרֶת: לְפִי כֹּחַ הַקְּלִיטָה הַנְּשִׁיקָה מֻתֶּרֶת. אַךְ אָמַרְתִּי לוֹ כָּזֹאת, בְּעֵינָיו עָלִיתִי. בְּנוֹגֵעַ לִנְשִׁיקוֹת אֵין לָהּ קַו פּוֹלִיטִי. יֵשׁ עוֹמְדִים עַל דַּעְתָּם יֵשׁ יוֹצְאִים מִמֶּנָה. יֵשׁ כָּאֵלֶּה שֶׁאֶצְלָם הִיא בִּכְלָל אֵינֶנָּה. רוּחַ. גֶּשֶׁם. פִּטְרִיָּה. הַמַּצָּב הוּא קְרִיטִי. אִם רָאִיתָ מִטְרִיָּה, – מַשְׁמָע זֶהוּ בְּרִיטִי. הַמַּצָּב מְאֹד אֲפוֹר: לַיִּשׁוּב יֵשׁ כֹּפֶר. כָּל הָאוֹתִיּוֹת “בַּלְפוּר” אוֹתִיּוֹת שֶׁל “בְּלוֹפֶר”. יֵשׁ חִסּוּר וְיֵשׁ חִבּוּר, יֵשׁ חִלּוּק וְכֵפֶל. מִדִּבּוּר לֹא בָּא עִבּוּר; וַאֲפִלּוּ נֵפֶל. הַיָּרֵח מֵעָלַי, וַאֲנִי כְּגֹלֶם, – אָנֹכִי וְהוּא אֲזַי כְּמִין וָו עִם חֹלֶם. יַחֲסוֹ אֵלַי כָּזֶה… יַחַס לֹא־אִכְפַּתִּי. הוּא, אָמְנָם, בָּחוּר נִבְזֶה, אַךְ מְאֹד סִימְפָּטִי. יֵשׁ לִי בַּעַל, יֵשׁ לִי עוֹד… עַד לִבִּי נָגַע לִי. הוּא בָּחוּר נֶחְמָד מְאֹד, אַךְ בִּלְתִּי לֶגָלִי. אִם הַמַּחַט הִיא בְּלִי חוּט, זֶה כְּמוֹ חוּט בְּלִי מַחַט. רַע מְאֹד לִהְיוֹת לְחוּד, טוֹב לִהְיוֹת בְּיַחַד. טוֹב בְּיַחַד? לֹא טָעִיתָ… זֶה גַּם קְצָת קָשֶׁה, כִּי… לְמָשָׁל: אַתְּ לִיטָאִית, וַאֲנִי הוּא יֶקִי.מן התוכנייה כותרת: אצבע משולשת (פזמורות) הב לי זמר הב מזמור להניס יאוש כי בעברית זה מין "פזמור" ברוסית "טשסטושקי" הוא תוסס אבל פשוט כמשקה גזוזי הוא חציו מלא פטפוט וחציו סריוזי הקפה משקה טורקי והתה הוא סיני יש לי חשק ענקי לבחור חמסיני מה זה חומץ בסוכר זפת בשמן־זית אם אני הוא קצין ביתר… ואני מפאיית… הוא לשווא חבש ברט שר לי "הכניסיני" אין זה שיר כי אם דקרט ממש מוסוליני יש לה הצלחה גדולה ממש התפקעתי בחורים באים אצלה בלי סרטיפיקטים על עצמי רק לי שליטה ואני אומרת לפי כוח הקליטה הנשיקה מותרת אך אמרתי לו כזואת בעיניו עליתי בנוגע לנשיקות אין לה קו פוליטי יש עומדים על דעתם יש יוצאים מימנה יש כאלה שאצלם היא בכלל איננה רוח גשם פטרייה המצב הוא קריטי אים ראית מטרייה משמע זהו בריטי המצב מאוד אפור ליישוב יש כופר כל האותיות "בלפור" אותיות של "בלופר" יש חיסור ויש חיבור יש חילוק וכפל מדיבור לוא בא עיבור ואפילו נפל הירח מעליי ואני כגולם אנוכי והוא אזיי כמין וו עם חולם יחסו אליי כזה… יחס לא־אכפתי הוא אומנם בחור נבזה אך מאוד סימפטי יש לי בעל יש לי עוד… עד ליבי נגע לי הוא בחור נחמד מאוד אך בלתי לגלי אם המחט היא בלי חוט זה כמו חוט בלי מחט רע מאוד להיות לחוד טוב להיות ביחד טוב ביחד לא טעית… זה גם קצת קשה כי… למשל את ליטאית ואני הוא יקי

על פי ספרה של חגית הלפרין, "מעגבניה ועד סימפוניה: השירה הקלה של אברהם שלונסקי", עמ' 213 ו223 עד 225

השיר מתוך תכנית ג' [הגפיר האמיץ יחיה] בתיאטרון "כל הרוחות". לפי התוכנייה: המחברים: י' אורלנד, שי בן־ישראל, י' הייבלום, א' המאירי, א' שלונסקי.

הצגת בכורה: 27.7.39, הבמאי: מ' קוסוב, מוסיקה: מ' זעירא

הפזמונים של שלונסקי לתכנית זו הם: “שיר המניפה”, “תורת היחסיות”, “משה וישראל (וידוי בנאלי)” ו“אצבע משולשת (פזמון־מזמור)”.

פזמור [מונח של שלונסקי. זמרשת] זה נדפס בתוכנייה, והוא שייך לז’אנר הצ’אסטושקה. המבצעים היו: שרונה שלי ומתתיהו רוזין. בארכיון שלונסקי נמצאו כתבי־יד אחדים של “אצבע משולשת”, שבהם מופיעים החרוזים בהרכבים שונים ובסדר שונה. בכתבי־יד אלה מצויים גם חרוזים שלא נכללו בנוסח שנדפס בתוכנייה.  הגמישות בתוכן הפזמור ובמבנהו אופיינית לז’אנר הצ’אסטושקה, שבו לא חייב להיות קשר תוכני בין הבתים וניתן להוסיף ולגרוע ולשנות את הסדר. בפזמור משולבים חומרים מהווי החיים בארץ ובעולם באותה תקופה: הגזוז, הסרטיפיקאטים, הרודן האיטלקי בניטו מוסוליני, דמות הבריטי, העלייה הבלתי־לגאלית, קיבוץ גלויות, החמסין, בית“ר ומפא”י ועוד.

הלחן אבוד. לזעירא שיר נוסף בשם "אצבע משולשת". הביטוי "אצבע משולשת" נכלל גם בשירו של שלונסקי "החוצפה מותרת" (שכותרתו דומה לביטוי "הנשיקה מותרת" בשיר הנוכחי).

המילים אותרו בפנקס פרטי של ארונצ'יק מדגניה ב עם חפיפה חלקית לשיר של שלונסקי. הבתים שאינם בתוכנייה או בכתבי היד של שלונסקי עשויים להיות מאת שלונסקי או חיקויים של סגנון שלונסקי, ומהם משובשים במשקל. הבית הראשון אצל ארונצ'יק תואם בית מכתב היד שלא היה בתוכנייה, הבית השני מקוצר ומשובש, השלישי לא קיים אצל שלונסקי, הרביעי קיים בתוכנייה, החמישי שיבוש מהתוכנייה, ולבתים הבאים לא מזוהה מקור של שלונסקי. את המשפטים "האדם נולד למות, הפרה ללדת" מצטט יורם קניוק בספרו "תש"ח" כשורות שמישהו דקלם בלי לחן.