שיר הזורע

נום נא, גרעין קטן, דומם בכלאך הצר! יבוא עוד יום והתנוססת בגורן מלא בר. עתה הינך קטן, חלש, מראך כגרעין-חול; נבול תיבול מאין אויר צר לך יהי השאול. אל תיואש גרעין קטן, תיבול שם לא לעד! יבוא יום שתוציא ראשך, מלא עסיס ולשד. יבוא יום שתוציא ראשך ותשאף אז רוח צח, והשתוממת, כי נהפכת לירק עשב רך. ימים ידאו ואתה תגדל ותהי לגבעול רם, ומסביב תראה קנים שונים, גם פה גם שם. יש שתראה גבעול צנום מרים ראשו לרום, ומנגדהו תחת עול יכוף שני, ידום. ידוע אז תדע, יקיר, כי הראשון הוא ריק; ירים ראשו, ילבש גאות, עדי שיהי לשחוק. ועם השני יתרע, יקיר, היה נא לו לאח; אל נא תביט אל מצבו, כי הוא כפוף ושח. דע לך, ישוח, יען כי ראשהו מלא בר; יבוא יום, שאנחיל אותו כבוד הרבה ויקר. כי בעת יגיע האסיף אבורה לי מכל רק הכפופים, את היהירים אשאירה פה בחול... נום נא, גרעין קטן, דומם בכלאך הצר! יבוא עוד יום והתנוססת בגורן מלא בר.

מקור: "מחברות מאיר נוי לשירים בעברית", 96-95 בהד' [סדרת מחברות עם תווים] 7

מקור: "מחברות מאיר נוי לשירים בעברית", 63-61 בהד' [סדרת מחברות עם תווים] 7