בחמישה עשר בשבט (לחן נחום נרדי)

בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט בְּבוֹא אָבִיב אֵלֵינוּ יוֹרֵד מַלְאָךְ, פִּנְקָס בַּיָּד רוֹשֵׁם כָּל צִיץ, כָּל עֵץ, כָּל בַּד וְכָל נִטְעֵי גַּנֵּינוּ. טַ לַ לָה... מֵעִיר אֶל עִיר, מִכְּפָר אֶל כְּפָר נִשָּׂא הוּא קַל כְּנָפַיִם; חוֹקֵר בַּגַּיְא, בּוֹדֵק בָּהָר עוֹבֵר בִּיעָף אֶת הַמִּדְבָּר וְשָׁב אֶל הַשָּׁמַיִם. טַ לַ לָה... וּכְשֶׁהַפִּנְקָס יִהְיֶה מָלֵא כָּל עֵץ וְצִיץ וָשִׂיחַ, כְּשֶׁהַמִּדְבָּר יַהֲפֹךְ שָׂדֶה וְכָל אַרְצֵנוּ – גַּן רָוֶה, יוֹפִיעַ הַמָּשִׁיחַ. טַ לַ לָה...בחמישה עשר בשבט בבוא אביב אלינו יורד מלאך, פנקס ביד רושם כל ציץ, כל עץ, כל בד וכל נטעי גנינו. ט ל לה... מעיר אל עיר, מכפר אל כפר נישא הוא קל כנפיים חוקר בגיא, בודק בהר עובר ביעף את המדבר ושב אל השמיים. ט ל לה... וכשהמדבר יהיה מלא כל עץ וציץ ושיח כשהמדבר יהפוך שדה וכל ארצנו גן רווה יופיע המשיח. ט ל לה...

את השיר למדה רנה שפירא (נ' 1932) בשנות הארבעים מנחום נרדי עצמו בבית החינוך לילדי עובדים בצפון תל-אביב (דאז); השיר הושר גם בבית-ספר לֶמֶל בתל-אביב באותה תקופה (לפי רבקה יניב).

השיר נדפס לראשונה בעמוד השער של "עתוננו לילד ולנער" שנה א' (תרצ"ב 1932) גליון ה' (גליון ט"ו בשבט).

ר' גם "בחמישה עשר בשבט" בלחן צבי נגן ובלחן עלי הלפרין .

מקור: "נחום נרדי: ט"ו בשבט - שירי ילדים", הוצאת נחום נרדי, 1961, עמוד 3