רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָנוֹת!
לַגַּיְא, לָהָר, בָּנִים, בָּנוֹת!
נִרְאֶה בַּעֲטֹף הַכֹּל יָרֹק
בִּלְבוּשׁ נָאֶה חַג זֶה לָחֹג.
נִשְׁמַע בִּתְקֹעַ בַּשּׁוֹפָר
הָרוּחַ בֵּין עֲצֵי הָדָר;
תְּקִיעָה, תְּרוּעָה וְגַם שְׁבָרִים,
אַחֲרָיו יַעֲנֶה גַּם הֵד הָרִים!
נֵלֵךְ לִרְאוֹת שָׁקֵד חַזָּן
יָצִיץ בַּכֶּרֶם וּבַגַּן,
עוֹטֵף טַלִּית כֻּלָּהּ לְבָנָה,
וּמִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה.
עַל הָעֵצִים קָהָל גָּדוֹל,
כִּי יִפְקְדֵם אֲדוֹן הַכֹּל:
עֵץ-עֵץ פִּרְיוֹ בְּעִתּוֹ יִתֵּן
וְעָנָה הָעָם וְאָמַר: אָמֵן!