רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָנוֹת! לַגַּיְא, לָהָר, בָּנִים, בָּנוֹת! נִרְאֶה בַּעֲטֹף הַכֹּל יָרֹק בִּלְבוּשׁ נָאֶה חַג זֶה לָחֹג. נִשְׁמַע בִּתְקֹעַ בַּשּׁוֹפָר הָרוּחַ בֵּין עֲצֵי הָדָר; תְּקִיעָה, תְּרוּעָה וְגַם שְׁבָרִים, אַחֲרָיו יַעֲנֶה גַּם הֵד הָרִים! נֵלֵךְ לִרְאוֹת שָׁקֵד חַזָּן יָצִיץ בַּכֶּרֶם וּבַגַּן, עוֹטֵף טַלִּית כֻּלָּהּ לְבָנָה, וּמִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה. עַל הָעֵצִים קָהָל גָּדוֹל, כִּי יִפְקְדֵם אֲדוֹן הַכֹּל: עֵץ-עֵץ פִּרְיוֹ בְּעִתּוֹ יִתֵּן וְעָנָה הָעָם וְאָמַר: אָמֵן!ראש השנה לאילנות לגיא, להר, בנים, בנות! נראה בעטוף הכל ירוק, בלבוש נאה חג זה לחוג. נשמע בתקוע כשופר הרוח בין עצי הדר: תקיעה, תרועה וגם שברים, אחריו יענה גם הד הרים! נלך לראות שקד חזן יציץ בכרם ובגן, עוטף טלית כולה לבנה, ומתפלל בכוונה. על העצים קהל גדול, כי יפקדם אדון הכל: עץ עץ פריו בעתו ייתן, וענה העם ואמר: אמן!