הבו לנו יין

הָבוּ לָנוּ יַיִן, יַיִן, – לֹא שָׁתִינוּ עוֹד עֲדַיִן, – הָבוּ לָנוּ יַיִן וְתִירוֹשׁ! בְּחַיֵּינוּ לֹא נָקוּטָה, אַף נִחְיֶה וְלֹא נָמוּתָה, מַה טּוֹבִים, יָפִים חַיֵּי אֱנוֹשׁ! עוּרָה, עוּרָה! צֵא בָּחוּר בְּמָחוֹל נִלְהָב, שִׂישׂ וּשְׂמַח בָּחוּר! סוּרָה, סוּרָה! כָּל מַר נֶפֶשׁ מַר לֵבָב סוּרָה סוּרָה סוּר! הבו לנו יין, יין, – לא שתינו עוד עדיין, – הבו לנו יין ותירוש! בחיינו לא נקוטה, אף נחיה ולא נמותה, מה טובים, יפים חיי אנוש! עורה, עורה! צא בחור במחול נלהב, שיש ושמח בחור! סורה, סורה! כל מר נפש מר לבב סורה סורה סור!

ביצועים נוספים:

• ארבע לב אדום בעיבוד רפי קדישזון (סרטון מתוך "זמרת הארץ", שיר רביעי במחרוזת)
• חבורת רננים בליווי גיל אלדמע (1974) בעיבוד שונה חלקית מתוך תכנית שירי כרמים ובציר בסדרת הרדיו "שוב יוצא הזמר"

על שירי נבל הכרמלי ואביגיל מספרת דפנה פרדקין, נכדתו וחוקרת שירתו של שלם:

בשנות הארבעים היה סבא מדריך ומורה של חברת נוער ישראלית ברמת יוחנן. בין השאר היה המורה שלהם לתנ"ך והיה לוקח כל מיני תכנים מהמקורות ועושה מהם הצגות. ובהצגות היו תמיד שירים מקוריים. את "מחזה רועים בשלוש מערכות" הציגה חברת נוער א' של רמת יוחנן בשנת 1942. אני קוראת מהעמוד הראשון: "הנפשות, נבל הכרמלי - בעל מכלאות וצאן, אביגיל – אשתו, זכרי – אביר הרועים, בכר – רועה ותיק..." וכן הלאה וכן הלאה. ההצגה מתחילה במשהו שהוא בין ציטוט לכתיבה עצמאית בלשון תנ"כית: "ויברח דוד מנוית ברמה... ויבוא יער חרת". השיר "שמעו, שמעו" היה השני בהצגה. אחר כך מופיע גם "פצח בזמר" וגם "שישו ושמחו". בהמשך אותה ההצגה מופיע גם השיר "הבו לנו יין".

(מתוך הספר "בשביל השירים" בעריכת עפר גביש ודובי טל, הוצאת אלבטרוס, 2016, כרך ב', עמ' 73).