סַדְרָן, סַדְרָן, הוֹ לָמָּה לָמָּה
הוֹ לָמָּה זֶה חֶלְקִי כֹּה מַר?
לְמֶשֶׁק בַּיִת שְׁלַחְתַּנִי
וּלְעֹוזֶרֶת הָיִיתִי כְּבָר.
וּבְלִבִּי רַבָּה עַצֶּבֶת
שַׁפְשֵׁף הַדּוּד, שָׁטוֹף רִצְפָּה
הַגְּבֶרֶת רַק הִיא מְחַיֶּבֶת
כְּשֶׁהִיא סְרוּחָה עַל הַסַּפָּה.
צַלְצֵל, צַלְצֵל שִׁירִי הַנּוּגֶה
עַל גּוֹרָל אַכְזָר בַּאֲבִיב-יָמַי
הָיֹה הָיְתָה אַחַת סְטוּדֶנְטִית
אֲבָל גַּם הִיא אֵינֶנָּה עוֹד.