עורו נא אחים

עוּרוּ נָא אַחִים, הִתְעוֹרֵרוּ, עַל לִכּוּד שׁוּרוֹתֵינוּ נִשְׁמֹרָה, אוֹת הַקְּרָב כְּבָר נִתַּן, חִישׁ מַהֵרוּ, שְׁמֵי הַתְּכוֹל אָדְמוּ הַיּוֹם. הַמְּצוּקָה שְׁבוּעַת עֲמִידָתֵנוּ, הֶחָזוֹן יָאִיר שְׁבִילֵי דַּרְכֵּנוּ, בָּרָמָה נָנִיף אֶת דִּגְלֵנוּ - זֶה הַדֶּגֶל לַקְּרָב הָאָדֹם. אָנוּ עֲמוּסֵי הַסֵּבֶל כְּבָר קִדַּשְׁנוּ מִלְחָמָה, נְנַתֵּק חֻלִיּוֹת הַכֶּבֶל וְנִצְעַד זְקוּפֵי קוֹמָה. הָאַחְדוּת הִיא עֲטֶרֶת רָאשֵׁינוּ, בְּרִית אַחִים אַמִּיצָה נִכְרוֹתָה, אַחֲוַת עוֹבְדִים חֲרוּטָה עַל דִּגְלֵנוּ וַעֲמַל הַיְּצִירָה. זֶה אֲשֶׁר יִמּוֹט בַּקְּרָב נָקִימָה וְנִבְנֶה עוֹלָם צוֹעֵד קָדִימָה, עֵת יֻכְרַע הַקְּרָב בְּנִצְחוֹנֵנוּ הָעוֹלָם יוּצַף אוֹרָהּ. אָנוּ עֲמוּסֵי הַסֵּבֶל...עורו נא אחים התעוררו על ליכוד שורותינו נשמורה אות הקרב כבר ניתן, חיש מהרו שמי התכול אדמו היום. המצוקה שבועת עמידתנו החזון יאיר שבילי דרכנו ברמה נניף את דגלנו זה הדגל לקרב האדום. אנו עמוסי הסבל כבר קידשנו מלחמה ננתק חוליות הכבל ונצעד זקופי קומה. האחדות היא עטרת ראשינו ברית אחים אמיצה נכרותה אחוות עובדים חרוטה על דגלנו ועמל היצירה. זה אשר יימוט בקרב נקימה ונבנה עולם צועד קדימה עת יוכרע הקרב בנצחוננו העולם יוצף אורה. אנו עמוסי הסבל...

שיר לאחד במאי. המקור באיטלקית הוא L'inno dei Lavoratori - האזינו לביצוע מקהלה באיטלקית. לפי דף הויקיפדיה האנגלית על השיר האיטלקי, הוא נדפס בשנת 1886 אך הלחן לקוח מהלחנה מוקדמת יותר של גאלי, כנראה בין השנים 1871 ל1873.

ייתכן שהשיר לא תורגם ישירות מאיטלקית. השיר אותר ביידיש בחוברת הרביעית (1934) בסדרה "געזאנג און קאמף", באותו לחן ובטקסט דומה תחת השם "שיר פועלים איטלקי" ורשום כי עובד באופן חופשי מרוסית בידי ל. מילער. גרסה רוסית טרם אותרה.

גרסה נוספת בעברית: שיר הנוער העובד האיטלקי.

מספר גלי הוס (נ' 1944) שהשתתף במקהלת בית הספר עין כרמל (שנות ה-50):

"כשהכיתה שלי הגיעה לפרקה והצטרפה לשורות המקהלה, למדנו משמיעה את השירים שכבר היו ברפרטואר. אף אחד לא טרח ללמד אותנו את המילים מהכתב או חלילה להסביר אותן. כשאני שומע את השיר היום, אני מבין שלא הבנתי מה אני שר, אבל זה היה כנראה פחות חשוב אז.
השירים היו כולם ממוצא אידי או רוסי, מתורגמים ומעובדים ע"י מוֹיְשְ'ל נוֹבוֹפְּרוּצְקִי, המנצח, וזאת בזמן שבארץ כבר שרו מזמן שירים מקוריים של ארגוב, זעירא וזהבי למילים של אלתרמן וכו'...                               
העברית הייתה מאד ארכאית ונמלצת, הנושאים והעיבוד מלאי פאתוס "מעמדי". בקיצור, בני 40 ומטה היום יזדקקו כנראה לתרגום מחדש.

למוישל הייתה מין צפצפה קטנה שבה הוא כנראה סימן לנו "דו", אבל למתבונן מהצד זה היה נראה כמו מכשיר אילוף.
המקהלה של מויש'ל הייתה ללא ספק המסגרת הממושמעת ביותר שהייתי בה בחיי, וזה כולל את "גולני".