אִם עַמִּי גַּם אֵלִי מוֹתִי יִשְׁאָלוּ
וּבְנִדְרֶךָ זֶה אִם אוֹיְבֵינוּ נָפָלוּ
הָרֵק חַרְבְּךָ, אָבִי – פֹּה הִנֵּנִי!
הֵא לְךָ אֶת לִבִּי, חִישׁ אָנָּא בַתְּקֵנִי.
לֹא עוֹד אֶשָּׂא נֶהִי, דִּמְעָה אַזִּילָה,
לֹא עוֹד עַל הֶהָרִים אֵרְדָה, אֵילִילָה;
אִם מִידֵי אָבִי יָבוֹא לִי הַמָּוֶת
סַר פַּחְדּוֹ מִמֶּנִּי, פָּגָה עַצָּבֶת.
אַל נָא הַגִּבּוֹר! אַל יֵרַךְ לִבֵּךָ
מִקּוֹל הָעֲלָמוֹת הַמְּבַכּוֹת בִּתֶּךָ.
בִּנְדָבָה אָמוּת! הֵן דָּמַי יִזָּלוּ
מֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי עַבְדוּת יָגֹלּוּ.
וּבְעֵת דָּמַי אֵלֶּה קָפְאוּ, חָרָבוּ;
עֵת יִדַּם קוֹלִי וַעֲצָמַי יִרְקָבוּ,
זָכְרֵנִי גַּם אָז כִּי כָבוֹד לְךָ תַּתִּי
וּבְלֵב שָׂמֵחַ אַל תִּשְׁכַּח כִּי מַתִּי.