גִּיל, שִׂמְחָה וָזֶמֶר הָבוּ לִי בִּקַּשְׁתִּי - הֶעָזַת הַנֹּעַר, צְחוֹק וְהִתּוּלִים. הֵן לְמוּד הָעֹנִי, אַךְ פְּגָעִים יָדַעְתִּי הֵן עַד כֹּה מָשַׁכְתִּי אַךְ בְּעֹל הַחַיִים הָבוּ אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ וּנְשִימוֹת הַפֶּרַח כִּי שָׁרוּי הָיִיתִי בְּבִצּוֹת הַסְּתָו. לַאֲוִיר לַחָפְשִׁי, לִמְרוֹמֵי הַנֶּצַח כִּי הָיִיתִי עֶבֶד שָׁח בַּאֲזִיקָיו. הִנָּקֵם בְּלִי שֹׂבַע, הִלָּחֵם בְּלִי רֶטֶט כִּי נָתוּן הָיִיתִי בִּידֵי רָעִים הָבוּ רֶגַע אֹשֶר, אַהֲבָה וָשֶׁקֶט כִּי עוֹד לֹא הָיוּ לִי אֵלֶּה בַּחַיִים. גיל, שמחה וזמר הבו לי ביקשתי - העזת הנוער, צחוק והיתולים. הן למוד העוני, אך פגעים ידעתי הן עד כה משכתי אך בעול החיים הבו אור השמש ונשימות הפרח כי שרוי הייתי בביצות הסתיו. לאוויר לחופשי, למרומי הנצח כי הייתי עבד שח באזיקיו. הינקם בלי שובע, הילחם בלי רטט כי נתון הייתי בידי רעים הבו רגע אושר, אהבה ושקט כי עוד לא היו לי אלה בחיים.