הָיֹה הָיְתָה יַלְדָּה נֶחְמֶדֶת בְּמוֹשָׁב וּשְׁמוֹ מוֹלֶדֶת אֲבָל הִיא הָיְתָה בּוֹדֶדֶת לֹא יָדְעָה בָּנִים מֵאָז סִיְּמָה אֶת בֵּית הַסֵּפֶר כָּל הָעֵת עִיְּנָה בַּסֵּפֶר כָּל הַשְּׁאָר עָפָר וָאֵפֶר בְּעִקָּר בָּנִים לֹא לֹא לֹא רוֹצָה לֹא רוֹצָה לֹא לֹא לֹא רוֹצָה לֹא רוֹצָה בָּנִים הִיא עָבְדָה בְּגַן הַיֶּרֶק שָׁם גָּדְלָה טֻפְּחָה כַּסֶּלֶק עַל לֶחְיָהּ עָלָה קְצָת סֹמֶק בַּת ט"ו שָׁנִים הִיא רָאֲתָה אֵיךְ פָּר בָּעֵדֶר הִיא אָמְרָה זֶה לֹא בְּסֵדֶר וּמֵאָז נָדְרָה הַנֵּדָר לֹא רוֹצָה בָּנִים לֹא לֹא לֹא רוֹצָה לֹא רוֹצָה לֹא לֹא לֹא רוֹצָה לֹא רוֹצָה בָּנִים כָּל בַּחוּרֵי צְרִיפֵי הַנַּחַ"ל לֹא שָׂבְעוּ מִמֶּנָּה נַחַת וְכֹה סָחוּ בַּמִּקְלַחַת מַה הָעִנְיָנִים זֹאת הַיְּפֵיפִיָּה הֵלֵנָה מִי יָעֵז וִינַשְּׁקֶנָּה הִיא תִּזְרֹק אוֹתו מִמֶּנָּה פַּס עֵל הַבָּנִים לֹא לֹא לֹא רוֹצָה לֹא רוֹצָה לֹא לֹא לֹא רוֹצָה לֹא רוֹצָה בָּנִים אַךְ יוֹם אֶחָד בַּצָּהֳרַיִם בָּאוֹטוֹבּוּס שֶׁל שָׁעָה שְׁתַּיִם גְּבַהּ קוֹמָה וּכְחֹל עֵינַיִם עֶלֶם חֲמוּדוֹת חֶבְרַיָּא בְּאוֹתוֹ הַלַּיִל בְּשָׂדֶה רָחוֹק בִּלְּתָה הִיא נֶאֶלְצָה אוֹתָהּ בַּת-חַיִל בָּנוּ לְהוֹדוֹת כֵּן כֵּן כֵּן רוֹצָה כֵּן רוֹצָה כֵּן כֵּן כֵּן רוֹצָה כֵּן רוֹצָה כֵּן רוֹצָה בָּנִים!היה הייתה ילדה נחמדת במושב ושמו מולדת אבל היא הייתה בודדת לא ידעה בנים מאז סיימה את בית הספר כל העת עיינה בספר כל השאר עפר ואפר בעיקר בנים לא לא לא רוצה לא רוצה לא לא לא רוצה לא רוצה בנים היא עבדה בגן הירק שם גדלה טופחה כסלק על לחיה עלה קצת סומק בת ט"ו שנים היא ראתה אך פר בעדר היא אמרה זה לא בסדר ומאז נדרה הנדר לא רוצה בנים לא לא לא רוצה לא רוצה לא לא לא רוצה לא רוצה בנים כל בחורי צריפי הנח"ל לא שבעו ממנה נחת וכה סחו במקלחת מה העניינים זאת היפיפיה הלנה מי יעז וינשקנה היא תזרוק אותו ממנה פס על הבנים לא לא לא רוצה לא רוצה לא לא לא רוצה לא רוצה בנים אך יום אחד בצהריים באוטובוס של שעה שתיים גבה קומה וכחול עיניים עלם חמודות חבריא באותו הליל בשדה רחוק בלתה היא נאלצה אותה בת-חיל בנו להודות כן כן כן רוצה כן רוצה כן כן כן רוצה כן רוצה כן רוצה בנים!