בחלון

חַלּוֹנִי תָּמִיד פָּתוּחַ זֶה אֲשֶׁר יָבוֹא לִי יָבִיא זִמְרַת הָרוּחַ יַעַר וּסְתָווֹ. יִתְיַצֵּב מִנֶּגֶד וְאֶרְאֶה עֵינָיו וְאֶחְשֹׁב לְרֶגַע: הוּא עָצוּב בַּסְּתָו. הוּא הָלַךְ בַּדֶּרֶךְ, דֶּרֶךְ רְחוֹקָה, לוֹ סִפֵּר כָּל פֶּרַח: הִיא שָׁם מְחַכָּה. כָּךְ חָלְפוּ שָׁנִים רַבּוֹת, כָּל שְׁנוֹתֶיהָ הַוְּרֻדּוֹת. וְלִבָּהּ אֶשְׁכּוֹל בָּשֵׁל מְצַפֶּה לַלֵּיל. וְלִבָּהּ אֶשְׁכּוֹל בָּשֵׁל מְצַלְצֵל וּמְצַלְצֵל – לִקְרָאתָהּ אַתָּה זוֹחֵל כָּאוֹר בָּעֲרָפֶל. חַלּוֹנִי תָּמִיד פָּתוּחַ זֶה אֲשֶׁר יָבוֹא לִי יָבִיא זִמְרַת הָרוּחַ לַיִל וּזְהָבוֹ. הוּא יֹאמַר לִי: מַר לִי בִּלְעָדַיִךְ מַר, וְכָל-כָּךְ מוּזָר לִי לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר. אַתְּ עָצַמְתָּ עֵינַיִךְ, כִּי כֻּלֵּךְ אַתְּ לִי, צָעִיף אֶפְרֹשׂ עָלַיִךְ: עֶרֶב תַּכְלִילִי – הוּא יֹאמַר לִי: עוֹלָמֵךְ אַגָּדָה פִּלְאִית כִּמְעַט – יוֹם הוֹלֵךְ וְיוֹם דּוֹעֵךְ אַךְ זוֹרַחַת אַתְּ. וְאוּלַי יֹאמַר לִי כָּךְ: סַגְרִירִים וּסְתָו נִשְׁכַּח, לָאָבִיב שְׂמָלוֹת תִּפְרִי, חַלּוֹנֵךְ סִגְרִי!חלוני תמיד פתוח זה אשר יבוא לי יביא זמרת הרוח יער וסתוו. יתייצב מנגד ואראה עיניו ואחשוב לרגע: הוא עצוב בסתיו הוא הלך בדרך, דרך רחוקה, לו סיפר כל פרח: היא שם מחכה. כך חלפו שנים רבות, כל שנותיה הוורודות. ולבה אשכול בשל מצפה לליל. ולבה אשכול בשל מצלצל ומצלצל – לקראתה אתה זוחל כאור בערפל. חלוני תמיד פתוח זה אשר יבוא לי יביא זמרת הרוח ליל וזהבו. הוא יאמר לי: מר לי בלעדיך מר, וכל - כך מוזר לי להיות מאושר. את עצמת עינייך, כי כולך את לי, צעיף אפרוש עלייך: ערב תכלילי – הוא יאמר לי: עולמך אגדה פלאית כמעט – יום הולך ויום דועך אך זורחת את. ואולי יאמר לי כך: סגרירים וסתיו נשכח, לאביב שמלות תפרי, חלונך סגרי!
מילים: רפאל אליעז
לחן: יואל ולבה

חַלּוֹנִי תָּמִיד פָּתוּחַ
זֶה אֲשֶׁר יָבוֹא
לִי יָבִיא זִמְרַת הָרוּחַ
יַעַר וּסְתָווֹ.

יִתְיַצֵּב מִנֶּגֶד
וְאֶרְאֶה עֵינָיו
וְאֶחְשֹׁב לְרֶגַע:
הוּא עָצוּב בַּסְּתָו.

הוּא הָלַךְ בַּדֶּרֶךְ,
דֶּרֶךְ רְחוֹקָה,
לוֹ סִפֵּר כָּל פֶּרַח:
הִיא שָׁם מְחַכָּה.

כָּךְ חָלְפוּ שָׁנִים רַבּוֹת,
כָּל שְׁנוֹתֶיהָ הַוְּרֻדּוֹת.
וְלִבָּהּ אֶשְׁכּוֹל בָּשֵׁל
מְצַפֶּה לַלֵּיל.

וְלִבָּהּ אֶשְׁכּוֹל בָּשֵׁל
מְצַלְצֵל וּמְצַלְצֵל –
לִקְרָאתָהּ אַתָּה זוֹחֵל
כָּאוֹר בָּעֲרָפֶל.

חַלּוֹנִי תָּמִיד פָּתוּחַ
זֶה אֲשֶׁר יָבוֹא
לִי יָבִיא זִמְרַת הָרוּחַ
לַיִל וּזְהָבוֹ.

הוּא יֹאמַר לִי: מַר לִי
בִּלְעָדַיִךְ מַר,
וְכָל-כָּךְ מוּזָר לִי
לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר.

אַתְּ עָצַמְתָּ עֵינַיִךְ,
כִּי כֻּלֵּךְ אַתְּ לִי,
צָעִיף אֶפְרֹשׂ עָלַיִךְ:
עֶרֶב תַּכְלִילִי –

הוּא יֹאמַר לִי: עוֹלָמֵךְ
אַגָּדָה פִּלְאִית כִּמְעַט –
יוֹם הוֹלֵךְ וְיוֹם דּוֹעֵךְ
אַךְ זוֹרַחַת אַתְּ.

וְאוּלַי יֹאמַר לִי כָּךְ:
סַגְרִירִים וּסְתָו נִשְׁכַּח,
לָאָבִיב שְׂמָלוֹת תִּפְרִי,
חַלּוֹנֵךְ סִגְרִי!
חלוני תמיד פתוח
זה אשר יבוא
לי יביא זמרת הרוח
יער וסתוו.

יתייצב מנגד
ואראה עיניו
ואחשוב לרגע:
הוא עצוב בסתיו

הוא הלך בדרך,
דרך רחוקה,
לו סיפר כל פרח:
היא שם מחכה.

כך חלפו שנים רבות,
כל שנותיה הוורודות.
ולבה אשכול בשל
מצפה לליל.

ולבה אשכול בשל
מצלצל ומצלצל –
לקראתה אתה זוחל
כאור בערפל.

חלוני תמיד פתוח
זה אשר יבוא
לי יביא זמרת הרוח
ליל וזהבו.

הוא יאמר לי: מר לי
בלעדיך מר,
וכל - כך מוזר לי
להיות מאושר.

את עצמת עינייך,
כי כולך את לי,
צעיף אפרוש עלייך:
ערב תכלילי –

הוא יאמר לי: עולמך
אגדה פלאית כמעט –
יום הולך ויום דועך
אך זורחת את.

ואולי יאמר לי כך:
סגרירים וסתיו נשכח,
לאביב שמלות תפרי,
חלונך סגרי!



ביצוע:

 

דורית פרקש 
עיבוד: צחי פודור
שנת הקלטה: 2007
נכלל בתקליטור: הורה סחרחורת - משירי המלחין יואל ולבה



הקלטה היסטורית
ביצוע:

 

לאה דגנית 
פסנתר: חיה ברנדמן
שנת הקלטה: 23.8.1955

על השיר

 לחן השיר שימש את יואל ולבה גם כנושא הראשי של יצירתו "הרהורים" לצ'לו ופסנתר (נוסח כנראה זהה לכינור ופסנתר מכונה "הזייה"). 


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.

תווים




עריכת תווים: איתמר ארגוב
תגיות




עדכון אחרון: 01.11.2021 10:02:32


© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם

נהנית מזמרשת?
אתר זמרשת מתקיים בזכות תרומות.
עזרו לנו להמשיך במפעל!
לתרומה קבועה או חד פעמית: