בגינת הירק

לֹא שַׁבָּת וְלֹא חַג, כִּי אִם יוֹם קַיִץ סְתָם, וּבְגִנַּת הַיָּרָק קוֹל שָׂשׂוֹן וּמְחוֹל עַם. הֶחָגָב בָּעוּגָב, בַּחֲצוֹצְרָה הַצְּרָצַר, – רֶגֶל מִי זֶה אֵפוֹא מִמְּחוֹלוֹת תֵּעָצַר? בַּעֲרוּגַת הַגִּנָּה מִסָּבִיב לֶחָבִית עָמְדוּ לְרַקֵּד כְּרוּב עִם כְּרוּבִית. וַיַּרְא זֹאת אֲבַטִּיחַ וְלֹא יָכֹל עוֹד עָמוֹד וּבְמַדֵּי הַפַּסִּים רָץ עִם דְּלַעַת לִרְקֹד. בֶּן תִּירָס צְהֹב הַמְּעִיל בְּלוֹרִיתוֹ אָז הִפְשִׁיל וּבְחָטְפוֹ חַמָּנִית קָם לְכַרְכֵּר בְּגִיל. וַיִּבְעַר אָז כָּאֵשׁ מִקִּנְאָה לֵב הַצְּנוֹן וַיִּקְפֹּץ לְפַזֵּז עִם אֲחוֹת הַמְּלַפְפוֹן. וְכִרְאוֹת זֹאת הַסֶּלֶק הִתְאַפֵּק לֹא יָכֹל וַיִּתְפֹּשׂ עַגְבָנִית וַיֵּצֵא בְּמָחוֹל. וּפִתְאוֹם – שִׂימוּ רֶוַח – גַּם הַגֶּזֶר זֶה בָּא מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז עִם בַּת לֶפֶת עָבָה. וְגַם צֶמֶד הַחֶמֶד, בָּצָל וּבַת שׁוּם, הִתְלַכְּדוּ בֵּין רַגְלַיִם, וּרְאוּ: לֹא גֵּרְשׁוּם! גַּם בֻּלְבּוּס הָאֶבְיוֹן – אַל אֶתֵּן פִּי לַחְטֹא – בָּא לִרְקֹד, בִּמְחִילָה, הוּא עַל כָּל מִשְׁפַּחְתּוֹ. וַתִּרְעַשׁ הַגִּנָּה וַיֵּהוֹם בָּהּ כָּל שְׁבִיל מִמְּחוֹלוֹת וּנְגִינָה וּמִמִּצְהֲלוֹת גִּיל.לא שבת ולא חג, כי אם יום קיץ סתם, ובגינת הירק קול ששון ומחול עם. החגב בעוגב, בחצוצרה הצרצר, - רגל מי זה אפוא ממחולות תעצר? בערוגת הגינה מסביב לחבית עמדו לרקד כרוב עם כרובית. וירא זאת אבטיח ווא יכול עוד עמוד ובמדי הפסים רץ עם דלעת לרקוד. בן תירס צהוב המעיל בלוריתו אז הפשיל ובחטפו חמנית קם לכרכר בגיל. ויבער אז כאש מקנאה לב הצנון ויקפוץ לפזז עם אחות המלפפון. וכראות זאת הסלק התאפק לא יכול ויתפוש עגבנית ויצא במחול. ופתאום - שימו רוח - גם הגזר זה בא מכרכר בכל עוז עם בת לפת עבה. וגם צמד החמד, בצל ובת שום, התלכדו בין רגליים, וראו: לא גירשום! גם בולבוס האביון – אל אתן פי לחטוא – בא לרקוד, במחילה, הוא על כל משפחתו. ותרעש הגינה ויהום בה כל שביל ממחולות ונגינה וממצהלות גיל.

מקור: "טווס זהבי: צלילי מוסיקה לשירי ח. נ. ביאליק לשניים, שלושה וארבעה קולות ולשירת אוניסון", הוצאת נחום נרדי, תשכ"ט 1969, עמוד 8-10