רוּחַ בַּחֻרְשָׁה חוֹמֶקֶת
שָׁם יַלְדָּה קְטַנָּה צוֹחֶקֶת
פֶּרַח מְחַיֵּךְ בְּשִׁפְעַת-הַתַּלְתַּלִּים.
כָּל עוֹד לֹא יָדַעְתְּ קֶמֶט
צַחֲקִי, יַלְדַּת חֶמֶד
עַד תָּבוֹא לָךְ עֵת עַצְבוּת וְעַרְפִלִּים.
עֶרֶב בְּחֻרְשָׁה אִלֶּמֶת
שָׁם יַלְדָּה קְטַנָּה חוֹלֶמֶת
בַּאֲפֵל-הַחֹרֶשׁ חוֹלְמִים הָעַלְעַלִּים.
עוּרִי נָא, יַלְדָּה, עוּרִי
אֶל הַחֲשֵׁכָה שׁוּרִי:
לַיִל כְּבָר יוֹרֵד עִם עֶצֶב וּטְלָלִים.
עֶרֶב, לָמָּה בָּאתָ הֵנָּה?
לָמָּה הַיַּלְדָּה אֵינֶנָּה?
לָמָּה כֹּה נוּגָה הִיא שִׁירַת הַשּׁוּעָלִים?
אַל תִּהְיֶה עָצוּב כָּכָה
יַלְדָּתְךָ תָּשׁוּב, אַחָא!
הִיא תִּצְחַק אִתְּךָ, שְׁחֹרַת הַתַּלְתַּלִּים.