אנייה עם ארובה

אוּ אוּ אָהּ, מִי זֶה בָּא? אֳנִיָּה עִם אֲרֻבָּה! מֵאַיִן בָּאת הָאֳנִיָּה, וּמָה אַתְּ לָנוּ מְבִיאָה? בָּאתִי הַיּוֹם מִמֶּרְחַקִּים חֲלוּצִים שָׁם מְחַכִּים עִם תַּרְמִיל וְעִם מַקֵּל – לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל! הִנֵּה הֵבֵאתִי מִקְּצָתָם, אַךְ עוֹד הַרְבֵּה הִשְׁאַרְתִּי שָׁם עַתָּה אָשׁוּב וְאֶקָּחֵם אֶל הָאָרֶץ אֲבִיאֵם.או או אה מי זה בא אוניה עם ארובה מאין באת האוניה ומה את לנו מביאה באתי היום ממרחקים חלוצים שם מחכים עם תרמיל ועם מקל לעלות לארץ ישראל הנה הבאתי מקצתם אך עוד הרבה השארתי שם עתה אשוב ואקחם אל הארץ אביאם

אלעזר אליאש סיפר כי למד את השיר ב-1935 בגן של אסתר ("הגדולה") ברחובות. [הסבר על גננות ה"אסתר" ברחובות קראו בדף המבצע של אלעזר]

פנינה מייזליש מספרת:

אני זוכרת  את השיר הזה מילדותי, וגם זכיתי ללמוד ריתמיקה אצל תרזה גויטיין בבית הספר "מעלה" בירושלים, נדמה לי בשנת 1944, כשהייתי בכיתה ג'.

אילנה צור זוכרת את השיר משנת 1951, בהיותה בכיתה א' בביה"ס היסודי הדתי בבני ברק. אמה נהגה לשיר לה שיר זה בעודה ילדה קטנה, עוד לפני כניסתה לביה"ס.

במקור "מתון"

מבוסס על: "ספר שירים ומנגינות לגני ילדים ולבתי ספר, קובץ ראשון מהדורה ראשונה", קרית ספר, תש"ח, 75