מִמְּרוֹמֵי שְׁמֵי הַתְּכֵלֶת יָהֵל הַיָּרֵחַ: רֹךְ אוֹרֵהוּ אֶל-כָּל-יֶלֶד וְיַלְדָּה שׁוֹלֵחַ. נוּמִי, יַלְדָּתִי, בָּעֶרֶשׂ, הֵרָגְעִי וָנוּמִי, עַד יָעִיר אוֹתָךְ קַו-חֶרֶס וְיִקְרָא לָךְ: "קוּמִי!" ‏מִשָּׁמַיִם זַךְ גַּפַּיִם, יֵדֶא כְּרוּב אֵלַיִךְ: רֹן יָרֹן לָךְ בֶּן-שָׁמַיִם וְיָגֵן עָלַיִך. נוּמִי, יַלְדָּתִי... מַזָּלֵךְ יָאֵר חַיַּיִךְ, יַלְדָּתִי מֵירוֹנָה! רֹאשׁ נָרִימָה בְּיָמַיִךְ, וְנָשׁוּב צִיּוֹנָה! נוּמִי, יַלְדָּתִי...ממרומי שמי התכלת יהל הירח ‏רוך אורהו אל כל ילד וילדה שולח ‏נומי, ילדתי, בערש הרגעי ונומי ‏עד יעיר אותך קו חרס ויקרא לך: קומי. ‏משמים זך גפיים ידא כרוב אליך. ‏רון ירון לך בן שמים ויגן עליך. נומי, ילדתי בערש... מזלך יאר חייך, ילדתי מירונה! ראש נרימה בימייך, ונשוב ציונה! נומי, ילדתי בערש...