הנאווה

הַנָּאוָה, הַנָּאוָה, הָשִׁיבִי אַהֲבָה בְּגִילָה סוֹעֵרָה וּכְאֵשׁ בּוֹעֵרָה לָה לָה לָה... לִבְחִיר לִבֵּךְ הַשּׁוֹכֵן בְּחֻבֵּךְ! גַּלִּי אָשְׁרֵךְ וְרֹב זָהֳרֵךְ, שִׁלְחִי יָדֵךְ בְּצַוְּארֵי דּוֹדֵךְ לָה לָה לָה... בְּחִיר לִבֵּךְ הַשּׁוֹכֵן בְּחֻבֵּךְ.הנאווה, הנאווה, השיבי אהבה בגילה סוערה וכאש בוערה לבחיר לבך השוכן בחובך גלי אושרך ורוב זוהרך שלחי ידך בצווארי דודך בחיר לבך השוכן בחובך.

ביצועים נוספים:

• רוחמה רז בעיבוד שונה (סרטון מהסדרה "על הדשא")
• ראומה עבאס

המילים מתוך שיר המשולב ברומן "מרננת" מאת יהודה בורלא, עמ' 161, בהקשר הבא:

אז פקדה בדיעה על אמה לנעול את דלת החדר במפתח, והיא התחילה אז בדברי שירה המושרים לכלה מפי משוררות ומזמרות עת ירחצוה במרתף; והכלה הייתה - כבמחזה שעשועים - כחילה; באזניה שרו את דברי השיר בהפשיטן את מדיה (וגם את מדיהן), עת התוף יתופף בעליצות ובגיל בידי אמה, כדברי השיר: [כאן בא הטקסט]

וכהתימן לשיר גמרו גם לפשוט את בגדיהן וארבע הבנות וכחילה ובדיעה קפצו כולן את הבריכה בצהלה וקול שירה.

לא כל הבתים לגמרי באותו משקל, והלחן אינו מתאים לכולם.

שתי פסקאות לפני "הנאווה" משולב ברומן טקסט של שיר אחד נוסף, שגם אותו הלחין זעירא, "על עין המים", שיר שבדיעה "החלה לתופף ולרקד ולזמר כאחד ריקוד בדווי סואן. היא שרה והבנות ספקו כפיים וענו במקהלה".

מקור הטקסט אותר בעקבות תיעוד בכרטסת של מאיר נוי לדברי אליהו הכהן בקול ישראל, 2.9.1978.

בתוכניית מופע של שושנה דמארי בליווי יהודה ברנשטיין בפסנתר באולם "אוהל" בתאריך 29.8.1945 מתועד כי היא שרה שיר זה. אין הקלטה של ביצועה. תודה לערן ליטוין.

עיבוד מאת: אהרן שפי

עיבוד לשיר מאת אהרן שפי.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לאהרן שפי בכתובת e.a.shefi@gmail.com.