יָדַע שׁוֹר קוֹנֵהוּ וַחֲמוֹר
(וְגַם חֲמוֹר יָדַע)
וַחֲמוֹר – אֵבוּס בְּעָלָיו.
עַל כֵּן אַל נָא תִּתְמָהוּ, יְדִידַי,
לְשֶׁמַע אַגָּדָה
עַל חֲמוֹר, חֲמוֹר מְאֻלָּף.
גָּאלוּ לִלְחִמָאר: לָוֵוין?
גָּאל: יָא לִלְחַטַבּ, יָא לִלְעֵין!
כְּפָר אֶל כְּפָר יַבִּיעַ אֹמֶר
וּמְסַפְּרִים תָּמִיד עָלָיו
תַּחַת עֵץ שִׁקְמָה אוֹ תֹּמֶר
זֶה לָזֶה כָּל בְּנֵי עֲרָב.
גָּאלוּ לִלְחִמָאר...
עִם בֹּקֶר לַשָּׂדֶה יָצָא פַלָּאח
(וְהַחֲמוֹר הָלַךְ)
עִם הַפַּךְ לִשְׁאֹב מִן הָעֵין
אֵפֶנְדִּי עִם הַכֶּרֶס רָץ לַכְּרַךְ
וְלַחֲמוֹר עַל גַּב
הַחוֹטֵב עֵצִים שׁוּב טוֹעֵן.
גָּאלוּ לִלְחִמָאר...